שנאה וכעס

זה בלתי נמנע ממני הכעס העצבים והשנאה שאני חשה בזה הרגע! אני נלחמת בזה ואני פשוט לא מצליחה, כל דבר שקורה לי בחיים (הרעים) מסתכמים באשמה שלי כלפיי "אמא" שלי. זה מכעיס אותי שבמקום לחיות חיים רגילים ופשוטים של בחורה בשנות העשרים לחייה אני לא מסוגלת לחשוב איך אני סוגרת את החודש, כמעט ואני לא מקבלת עזרה כספית ממישהו ואת רוב כספי אני צריכה להוציא על הטיפולים, היא הרסה לי את החיים ואני צריכה להוציא אלפי שקלים בשביל להפוך את עצמי לנורמאלית!!! למה? למה? אני מרגישה שנפלתי לתהום ועוד פעם אני צריכה לעלות וזה כ"כ קשה זה משתק אותי מבפנים! נמאס לשמוע שלא טוב להתרכז בה אבל זה פשוט בלתי נמנע!!!!!! האישה הזאת הרסה את חיי!!! רע לי ואני סובלת ולא נהנת מכלום! אני עובדת קורעת את התחת (סליחה על המילה) עובדת לפעמים בשבתות ואפילו לא נהנת מהכסף כי הכל הולך לתשלומים, הלוואות, טיפולים, שכ"ר, ואני בסה"כ בת 23 !!!! אני לא מצליחה למצוא שקט אחד בחיי, הכל בבלאגן וכ"כ קשה, אין לי שקט נפשי ונמאס לי ליפול לשבוע ולהיות "בסדר" יום אחד, והכל בגלל האישה הזאת שלא ראויה להקרא "אמא". אני מצטערת על כל הרע שאמרתי, כנראה שזה ברגע של חולשה , סביר להניח שעוד מעט אני ארגע ואהיה יותר "בסדר"............. לב עם הרבה כאב

היי לב עם הרבה כאב זה בסדר , גם אם היית צריכה לומר את כל מה שאת מרגישה , לשפוך את כל הכאב הרב שאת אוגרת בקרבך , הכל בסדר , אף אחד פה לא שופט אותך על מה שאת כותבת , להפך , לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי לך להכנס ולשפוך את כל מה שאת מרגיש , ודרך אגב , מותר לך להגיד כל מה שאת רוצה על אמא שלך, את לא בוגדת בה , את רק משחררת את עצמך מכל הרגשות הקשים שעולים בך ,זה בסדר , זה מותר , וגם מותר לא להרגיש רגשות אשמה רק בגלל שאת מטפלת בעצמך , כי זה מה שאת עושה כשאת מתלוננת ,וזה מצוין , לא ראית אותי ? כמה שזה כואב , כמה שזה גרם לי להתרסק , אני פה , יושבת כותבת , משתפת , ומוקיעה מתוך עצמי את הרעל הזה שאוכל אותי בכל פה , מקווה שעזרתי לך חתולת אשפתות

כאב הלב יקרה גם על הרגשות הכעס והשנאה יש רגשות אשם... על כך שכועסים על אמא.... אפשר לכעוס על אמא? מותר? אני חושבת שמותר לך לכעוס...אלה הרגשות שלך ותני להם את החופש הדרוש.... אין טעם להרגיש עלהם אשמה.... יש מספיק קשיים... והתהליך שאת עוברת הוא טבעי ביותר.... מותר לך לכעוס... אם בהמשך תרצי לקבל את אימך כמו שהיא....לקבל ממנה את מה שהיא יכולה לתת... זו הדרך...והיא עוברת גם דרך הכעס... מחזקת אותך אידה

חושבת שכעס במיוחד על אמא שהיה קשה איתה הוא חשוב.... כעסתי על אמא שלי שנים.... עד שהצלחתי לעשות הפרדה בין הכאב לבין הכעס. פתאום הבנתי שאני יכולה לכאוב את ילדותי העשוקה, את חוסר יכולתה לתפקד כאמא מגינה ותומכת ופשוט להפסיק לכעוס עליה, כי היא לא ידעה ולא יכלה להתנהג אחרת.... שמעתי פעם חבר, פסיכולוג, שאמו התעללה בו מאד בילדותו אומר: אם בגיל 5 אמי התעללה בי למה אני צריך להתנהג בגיל 40 כאילו עדיין היא מתעללת בי? למה זה צריך להרוס לי את החיים בגיל כזה?.... קשה...ואפילו קשה מאד....אבל אם באמת אנחנו רוצות להשתחרר באמת צריך להתחיל עם שחרור הכעס ואח"כ בעזרת עבודה קשה נצליח!!!! מחזבקת