אבוד! אבוד!אבוד!
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הכל כל כך אבוד.. יודעות מה גילינו היום? שעורך הדין שמייצג אותו התקבל למועצת העיר בזכות דוד שלי... ושהעורך דין בכבודו ובעצמו היה קצין במשטרה שם. הבנו שיש איזה קטע מסריח עם זה וכנראה לכן פתאום הכל נפל . חשבתי ללכת להתלונן במשטרה פה באזור שלי, אבל העורכת דין של המרכז אמרה לי שהתחנה שאחראית על החקירה או כל תלונה אחרת היא איפה שהתבצעו העבירות. וזה שם אז אכלנו אותה. היא אמרה שתבדוק לי עם עוד עורכת דין ותחזור אליי. ושיש אפשקות לכתוב מכתב לתחנה פה שיש שם איזה משהו (יש לזה שם יפה בחוק) ולכן אני מבקשת לחקור פה. אבל הסיכוי שיאשרו את זה הוא קלוש. זהו המצב ואין לנו מה לעשות יותר חוץ מלהרים ידיים ולתת לו לשקר בתקשורת כמו שהוא עושה מעולהה וכבר שמענו שהתראיין לעיתון של סופ"ש הקרוב. היום העורך דין שלו דיבר שוב ברדיו ואחר כך אמא שלי דיברה גם , לפחות אמרה תצד שלנו. המעצבןןן שכולם שם מאמינים לו, כולל כל האנשים בעירייה. וזה מתסכל. מצד אחד כל כך רוצה להרים ידיים ולשכוח מהכל, הרי גם ככה לא רציתי להכנס לזה ומצד שני אני לא יכולה לחשוב על זה שהוא מסתובב חופשי, שהוא משקר ומאמינים לו שאנחנו מעלילים עליו בגלל ריב משפחתיייייייייייייי.
לב יקרה אולי באמת את תרדי מהענין ותתני למשפחה שלך לטפל בזה ? זה רק מכניס אותך למתחים וחרדות כל פעם מחדש ? אמרת שכל המשפחה תומכת נכון ? אז למה שמשהו אחר מהמשפחה , אפילו נציג רשמי , שלא יטפל בזה ? כאן בשבילך חתולה
אני במקומך היתי נלחמת על חפותי בכל רמ"ח איברי ומוציאה לאור את צדקתי- בשס"ה גידי, מאחר ומליטנטית אנוכי ושוחרת אמת וצדק- בנשמתי! אך יתכן כי לדידך הנבירה, החקירה, הברירה והבחירה גדולים עליך ואז יצא שכרו בהפסדו! ערכי חשבון נפש נוקב עם עצמך, מה חשוב לך יותר להשיג לפני ואחרי הכל: האם להוציא את האמת לאור בכל מחיר או שמא להשתיק ולקבור את הפרשה המרעישה עד יעבור זעם ו/או עד להודעה חדשה?! אגב אורחא אני בגפי מתמודדת עם הסיפור וכל התיק עם כל המשתמע- ללא ידיעת מקורבים וללא כל תמיכה משפחתית או חברתית! כך שאשרייך שזכית שאת מוקפת בבני משפחה המודעים לסיפורך- תומכים, מחזקים, מדריכים ומאמינים בך ובגרסתך! כאן למענך. שדה ניר
יכול להיות שמבחינה מסויימת זה נראה אבוד.... אבל את עשית כמיטב יכולתך כדי לעזור לעצמך ולשאר הילדות התמימות והחפות מפשע שבמשפחתך... זכרי תמיד שעשית ככל יכולתך... לפעמים היכולות שלנו מוגבלות... אבל את יכולה להיות גאה בעצמך על כל מה שעשית, על המאבקים וההתמודדות הנפלאה שלך עם כל הסיפור הזה. ועוד דבר חשוב בעיני - כי לרוב זה לא קורה: כל המשפחה התאחדה מאחורייך!!! האמיני לי, יקרה - זה כל כך חשוב וקרה כל כך מעט לצערנו... מחזבקת וגאה בך
