ופתאום....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כל הטוב הפך לרע העיניים השמחות הפכו לעצובות ים של דמעות והעיינים אדומות ועצובות. אז..התקשרתי ל"מלאכיות", מ- 1202, תפסתי את האומץ, ועשיתי זאת... בכיתי.. ולאחר מכן "עודדתי" אותה ואת כולן על עבודת הקודש שלהן... אבל, עדיין רע, והגוף רועד והכל נראה שחור ומחשבות איומות במוחי ופתאום חושבת איך אעבור את סופ"ש... כי הכל רע הכל נהיה שוב רע. ולבד לי ועצוב לי וכואב לי והמחשבות משגעות לי ת'צורה ועכשיו הצלחתי להרים עצמי מהמיטה לא אוהבת להיות שם לא אוהבת לשקוע בדכאון לא אוהבת שרע שחור ורק רוצה שיעברו מעליי הימים הרעים האלה . . היה לי כל כך טוב בשבוע האחרון. היה לי כל כך טוב - שהלב לא כאב, היה לי כל כך טוב - לראות הכל דרך המשקפיים הוורודות היה לי טוב- ועכשיו ל-א! לא רוצה למות- רוצה לחיות- אבל בשקט! לא רוצה מלחמות!
בצורה מצמררת וכואבת זה כל כך מרגש מה שרשמת... אני איתך נשמה, מחבקת ומקווה שתחזרי לראות דרך המשקפיים הוורודות נמצאת בשבילך כאן, במייל ובמסנג'ר
היי ענברי השארתי לך הודעה , בכותרת שרשמת אין נושא , זה כולל את השיר הכואב הזה , חתולה
ענבר יקרה עליות וירדות... לכן כלכך קשה אולי להית בטוב... יש פחד מהאחרי.... אבל גם אחרי ירידה יש עלייה... מחזקת... ואיתך אידה
