צוללת לתהומות הנשייה

איזה אמא רעה אני, העברתי את הילדים לאבא שלהם לכמה ימים. כי אני עם כאבי תופת עכשיו יותר מתמיד. לא מסוגלת לרחוץ אותם, לא מסוגלת להלביש אותם. לא מסוגלת להאכיל אותם. נטשתי אותם כמו שננטשתי. איזה זבל של אמא אני, איזה אמא מגעילה. איך בגדו בי הכוחות שלי. ואני מכאיבה לעצמי עכשיו, מייסרת את עצמי. מושכת את החוטים של הניתוח עד שהכאב מערפל אותי... זה העונש שלי מגיע לי. העפתי את כולם מעלי, גם את המטפלת שלי... אבוי למי שיעיז להתקרב... תיכף יורדת לקנות סיגריות, למרות התפרים בריאות. רוצה למות, רוצה למות, רוצה למות עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 לא מאמינה למה שעשיתי. ויתרתי על הילדים שלי אז מה אם זה רק לכמה ימים.......... אוי אני בוכה עכשיו....אני לא שווה כלום....אני כלום כלום כלום כלום.

אני רוצה להעלם מפה. חבל שאני חייה בכלל, אני לא שווה את האוויר שאני נושמת.

עונש מוות לאמא זבל , אמא שנוטשת , אמא .............. חסר רק שתבקשי שיצלבו אותך חלילה וחס והכל מושלם . הייי ליאורי , מה קורה ? למה את לא מסוגלת לפרגן לעצמך כצת חופש מחלה ? כל החיים רק לתת , לנקות , לבשל , לרוץ ולדאוג, לכבס , לרוץ לקניות , לדאוג שלא יחסר לילדים המתוקים שלך כלום , כאלו , מה בכלל עשית בישבילם ?????????????????? ועכשיו את חולה , בתהליך החלמה מניתוח קשה כל-כל , ואת אומרת נטשתי את הגוזלים שלי , הפקרתי אותם בידי אביהם , נשמע כאלו השלכת אותם לאשפה או לרחוב . את לא יכולה לעשות לעצמך דבר כזה , יש לך כל הזכות שבעולם למסור אותם לטיפול אצל אביהם ולשם שינוי לטפל בעצמך , זו לא רק לא דרישה מוגזמת , אלה חובתך כאמא נאמנה ואוהבת , שכרגע חולה מאוד , ולא מסוגלת , להאציל סמכויות על אביהם של ילדיך יקיריך , טוב עשית \ שכך עשית , תוכלי להחלים יותר בניחותא , יותר מהר ולקבל אותם חזרה אל חייקך . תסתכלי על זה כך , שזוהי החצי הכוס המלאה , וכשהם יחזרו הכוס תשוב ותתמלא , רק שאת צריכה להיות בריאה כדי שזה יקרה . ועד אז , דברי אתם בטלפון , כדי שהגעגועים לא ישגעו אותך ,תהיי סובלנית לעצמך. חתולת אשפתות

אינך אמא זבל! את לא נוטשת את ילדייך כי את לא רוצה בהם... ואני לא הייתי קוראת לזה נטישה! את זקוקה לזמן לעצמך.. לתהליך הריפוי שאת עוברת לאחר ניתוח קשה מאוד! אל לך להוסיף כאב לעצמך.. בבקשה ! הסתכלי על זה כך! לא ההיפך! למה לסבול? גם ככה יש עלייך! אל תזיקי לעצמך.... כלום לא שווה את זה.. את אישה יקרה! חזקה! ואמיצה! שעברה ועוברת דרכים קשות.. ודברים פחות קשות! זכרי בבקשה- אינך נוטשת! זו לא המילה ! את זקוקה לכוחות ... ולכן, הוא מטפל בהם.. כוחות שיהיו לך - ולהמשך הטיפול בהם! את- אמא מקסימה ! איתך . . . ענבל.

אני יודעת שעמוק בתוך עצמך את יודעת שאת אמא נהדרת...הנפילה הזאת שאת נמצאת בה כרגע היא טבעית וזה קורה הרבה אחרי ניתוחי לב..חשוב לזכור שזה זמני בלבד...אני חוזרת ומזכירה לך שאת אמא נפלאה..נותנת את כל כולך למען ילדיך...תחזיקי מעמד..תמשיכי להתחזק..ומצב הרוח הזה יחלוף... מחבקת דמעה

את בעיניי סמל ומופת.......-מודל לחיקוי. מודל להשרדות, להאבקות, לכשירות אמהית, לבגרות ולנטילת אחריות! התאזרי בסבלנות והיי סובלנית כלפי עצמך כפי שאת נוהגת עם סביבתך....... ילדייך זקוקים לאם בריאה בגופה וברוחה, מחושלת וחזקה ולא לאם שחשה נחשלת, נכשלת ובעלת יסורי מצפון שאינם במקומם! תאגרי כוחות ותשמרי על הבריאות וזכרי נשיאה בעול הילדים מתחלק בשוטף לשניים..... מותר לך קמעה להרפות.......ולמסור אותם לידיו האמונות...לזמן מה....-לבינתיים. את אמא מקסימה ומכילה ואת האתנחתא את עושה בראש וראשונה למענם!

את אמא נפלאה. נתת לילדים זמן עם אבא וזמן לעצמך. הילדים צריכים מישהו שיטפל בהם. אבא זה לא לנטוש. אתם נפרדתם. הוא עדיין אבא שלהם ואת חייבת זמן לנוח ולהתאושש. את הכעסים עליו שימי בפריזר עכשיו. ותעזבי את התפרים בשקט ואת הסיגריות לזבל!!! עכשיו!!! ותתקשרי לחזקה. ותני לאנשים לבקר אותך ולפנק אותך. אני? אני הולכת... עוד מעט...לפגוש מישהו חדש... לא נראה לי שזה משהו עם המון סיכוי אבל מצחיק ומפחיד להיות שוב כמו בימי הטיפש עשרה והעשרים וקצת... ועם כל מה שלמדתי על עצמי מאז. מבלבל. הקשיים שלי הם אחרים עכשיו. אבל לא אספר עליהם הפעם. מבקשת דיווח. המייל שלך פועל? אם תרצי אני אדבר איתך בקול האמיתי שלי....