הכאב שלי

אני כועסת וזועמת והרגשות בי כ"כ מעורבים.. כשזה קרה הייתי בת 7 ובגבורה באתי וספרתי לאמא שלי על מה שקרה לי והיא פשוט לא עשתה כלום, נהפוך הוא היא גרמה לי לחיות בתחושה של אשמה ושידרה לי שהיא כועסת עליי, הוא המשיך להציק לי באתי ושוב ספרתי לה ומה היא אמרה: "תתעלמי ממנו"..... היא בקשה ממני לא לחשוב על זה, כאילו זה לא קרה ולהמשיך הלאה. היא איימה עלי והפכתי לילדה חרדה עם פחדים תמידיים , חוסר בטחון ושנאה כלפיי עצמי. היתה לי ילדות נוראית....היא גרמה לי להדחיק את הנעשה ואני בכל דרך אפשרית זעקתי לעזרה שפגעו בי ואף אחד לא רצה לראות....זה התפרץ כשהייתי בחטיבה הפכתי לאנורקסית, עם חרדות ולא האמנתי לעצמי הייתי על סף שיגעון ושוב הרמתי את עצמי....וכך היו כל חיי. אמא שלי הפכה אותי לפודל שלה ועשתה לי מניפולציות כל חיי, בנוסף שתפה אותי במערכת היחסים ההזוייה והרעה של ושל אבי, הסיתה אותי נגדו עד כדי שנאה שהרגשתי אליו. לפני מס' חודשים פשוט נזכרתי בהכל כי ראיתי שהחיים שלי זה לא חיים ומעולם לא הבנתי למה קשה לי להצליח ולמה דברים רעים קורים לי. עזבתי את הבית לפני שבוע, אני שונאת אותה ולא מצליחה להבין כיצד אמא מתנהגת כמו שהיא התנהגה אליי, זה פשוט לא מסתדר לי. זאת תחושה קשה לדעת שאמא שלך לא טפלה בך ולא ודאגה לך

הכאב שלך הוא הכאב שלי , למרות שהוא לא היה אבי , הוא היה ועדין בעלה , כל מה שאת מתארת , עברתי על בשרי , כולל כל המניפולציות שלה שלא נגמרו , הן נמצאות שם עד עצם היום הזה , אני לא הפכתי לאנורקסית , אבל יש לי הפרעות אכילה , וחרדות , התקפי חרדות הן ציוני הדרך שלי מאז ומעולם , היום אני על כדורים נגד החרדות , אין מי שתוכל להגיד לך שאמא שלך נורמלית בתגובות שלה , וסליחה שאני אומרת את זה , זה לא נועד חלילה לפגוע בך , להפך , אני בעצמי יודעת את זה מתוך הכרה מלאה . אמא שלי עד היום לא מבינה למה התרחקתי ממנה , ולמה אין לה יותר השפעה עלי כמו פעם , הטיפול עם מטפלת פרטנית , פשוט פקח לי את העינים , ואת המוח להבין שאלה אינם חיים אלה גיהנום , את חייבת ללכת לטיפול אם את רוצה חיות חיים נורמליים , ולהרגיש שאת שווה ,יודעת למה ????????????????? כי מגיע לך כל הטוב שבעולם !!!!!!!!!!!!!. מקווה שעזרתי לך , חתולת אשפתות

יקרה, כאב לי לקרא שכך היה לך בילדות! האמא שלא התייחסה, תחושת האשמה שנפלה עליי.. ועזיבת הבית... תחושה רעה, שאמא יודעת ולא עושה כלום שאמא כך מתייחסת ! גם אמא שלי היתה כזו... (פחות גרוע) אבל, היא גם ידעה ולא עשתה כלום... איני יודעת למה אימך לא עשתה כלום... ואולי ביום מן הימים - תוכלי לשוב ולדבר איתה ולברר יחד איתה - מה גרם לה להתנהג כך אלייך! מקווה שאחרי שכתבת, ושיתפת קצת הוקל לך.. והלוואי - שאחרי ששינת מקום- תתחילי לחיות את חייך בטוב יותר ! אחרי הכל - את כבר לא אותה ילדה קטנה! ילדה גדולה- שיודעת מה קורה .. ויכולה לעצור כל דבר שלא נראה לך ולא עושה לך טוב. איתך ענבל.