מילים של בוקר....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני מנסה למצוא מילים כדי לכתוב ואיכשהו הן חומקות מבעד לאצבעות המון דברים מתרוצצים בראש וכאילו דבר אינו נוגע לי היום יום ראשון מזה שנים (נדמה לי) שאני ל-ב-ד בבית לבד לבד בלי אף אחד שישגיח בלי אף אחד איתי וקמתי והכנתי ארוחת בוקר כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם לאכול ארוחת בוקר כשאין אף אחד... ואכלתי וסידרתי קצת את הבית וקצת כלים וכביסות (אחרי הכל זה בעצם גם הבית שלי) ואז הגיע רגע מוזר שבו הייתי צריכה לפתוח את דלת הכניסה ולצאת לחצר כדי לשים כביסה ואז קלטתי שאני לבד ואני אפילו בחוץ בחצר לבד ונלחצתי והתקף חרדה קטן ושיחה ארוכה עם הארנבון המקסים שלי גרמו לי להבין שאני לא אתן לו לעצור לי תחיים אז נשארתי בכוונה עוד כמה שניות בחוץ כדי להרגיש את החצר ולנשום את הפרחים ונכנסתי פנימה נעלתי הכל היטב ורצתי למעלה... כמה דברים פשוטים הם בעצם לא מובנים מאליהם ורק ברגעים כאלה אני קולטת אותם.... ועכשיו קצת מפחיד לי בבית אז באתי לכתוב קצת כדי להירגע ועוד כמה שעות נוסעת מכאן עד שכולם יחזרו ובעצם אני לבד בבית וכבר עברו שנים מאז הייתי לבד בבית הזה.. ואני ילדה גדולה אסור לי לשכוח את זה גם אם הוא יופיע היום אני לא מי שהיייתי משננת את זה כמו מנטרה אז זהו דיי עם בילבולי השכל על הבוקר.. שיהיה שבוע טוב לכולם...
כל הכבוד!!! שיחקת אותה!!!! את גדולה!!!! מחזקת ומחבקת
היי ילדונת מבינה אותך כל- כל , למרות שאני כבר לא גרה יותר בבית ההוא , שם המנוול , גר עדין עם אמי , והוא לא אבי , הוא בעלה , שרצה לבעול גם אותי , אין פעם אחת שאני מגיעה לשם לביקור , למרות שזה לעיתים רחוקות , שאני לא נתקפת בהתקפי חרדה , למרות שאני לא לבד אתו , זה תמיד מזכיר לי את הזמן שכן היינו לבד והיא מאושפזת בהריון ממנו , אולי טוב שנפל לה , לטיפוסים כמוהו , לא מגיע שיהיו ילדים , חייבת חמודה לטפל גם בנושא החרדה , אני היום על כדורים כדי שאוכל לתפקד , להיות לבד זה קשה מאוד , אבל אומר לך משהו , אני שמחה מאוד שמצאת מקום טוב להגיע אליו , ולשפוך את ליבך , ואנחנו כאן כדי לחזק את ידיך . את לא לבד , חתולת אשפתות
