תודה פנינה ואידה על התגובות...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הלילה עבר עם הרבה התעוררויות, וגם היום לא יצאתי מהחדר... אמא שלי דפקה בדלת הרבה.. ולא עניתי לה , הלכה וחזרה שוב אחרי כמה דק', התחננה בפניי שאענה לה, ואמרה שהיא בכתה .. אמרתי לה שאני "ישנה"... והיא נרגעה שלפחות עניתי לה. רק לפני כמה דק' יכולתי לתת לעצמי- לצאת מהמיטה - ומה"כלא" שהייתי בו, וללכת לאכל -סוף סוף , משהו חם. מאתמול לא אכלתי... רק שבערב נשנשתי כמה ופלים שהיו לי בחדר. לא ממש הייתי רעבה, אבל הייתי חייבת להכניס משהו לפה... עדין כואב הלב, אבל מרגישה מרחפת כזו.. מרוב ייאוש, מרוב כאב, מרוב כל כך הרבה דברים שעשיתי השבוע, מרוב כל העינויים האלה.. אני כבר לא מרגישה את גופי- את עצמי. בדומה לבנא' , שהרביצו לו וכיסחו לו ת'צורה - כמה סבל... כמה עינויים שבסופו של דבר הוא מרגיש תלוי ומנותק מהגוף שלו. לא יודעת עוד מה לאמר , נאמר כבר הכל... המילים שהיו לי .. יצאו ונאמרו, נותרתי עם הכאב לבדי... ..פנינה - אל דאגה- לא הפגע עוד בעצמי.. זו הבטחה שלי עם עצמי- אני יכולה לקיים אותה, כמו שאתמול אמרתי - אבל לא עשיתי כלום. "הידד לי..." ותודה שאתן איתי,,, ברגעים קשים. שבת שלום ענבר.
עוד דבר, נראה לי שהחוויה של הבדיקה .. וכל הזכרונות לא יעלמו קשה לי עם זה , זוכרת הכל. ורשמתי הכל.. אבל, לעולם לא אהיה שם יותר לעולם לא אתחתן לעולם לא הביא ילדים. למה אני אישה ? למה????????????? עם המון סבל וכאב, אני כותבת את זה. אין לי כוחות להתמודד. אין.
ענברי חמודה אני שמחה מאוד שלא תפגעי בעצמך , זה נפלא לשמוע אותך אומרת את זה ,זה נהדר שאת פה . כל אחת מאיתנו זקוקה לזמן של שקט עם עצמה , אני למשל לא יכולה לסגור את החדר ולהסתגר שם כמוך , וזה גם ברור למה . את החוויה שלך מהבדיקה , אני מקווה שעם הזמן זה ילך ויפחת , חמודה , את יודעת , אני למדתי על בשרי שלעולם לא אומר לעולם לא , כי אחרת לא הייתי מצליחה להגיע היום להיות אמא לשלושה בנים נפלאים כמו שיש לי , אני מבינה שעכשיו את לא במצב שזה יכול להתאים לך , בכל הכבוד הראוי , ומכבדת את כל רגשותיך , אני מאחלת לך מכל ליבי , שיבוא יום , ותוכלי להרגיש שהמצב הזה כן יכול להשתנות , ועד אז אל תפסיקי לטפל בעצמך , לדאוג לרווחתך הנפשית מגיע לך כל הטוב שבעולם . איתך בכאבך וסבלך ... פנינה
