תחזירו לי את עצמי..את הילדות..
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מי יוכל להחזיר לי את השנים,מי יוכל לקחת ממני את הכאב?? ולמה,למה מכים כאבי הפאנטום? הכאב-מקומו בעבר,מתי שהוא לא בא לידי ביטוי. אם אז הייתי חשה אותו-אולי הוא היה עוזר לי לזוז,לעשות מעשה. ומה הטעם בכאב עכשיו? כאילו מגרדת האצבע ביד שלא שם יותר ואי אפשר לגרד.. אני רוצה לצבוע את הכאב והתסכול בכחול ולזרוק לים! אני רוצה לנקום! אני רוצה שקט.. לא הוגן!! צריך להשלים. אין לי מה לחפש שם יותר.. סליחה על ה"נפילה". תודה על ההקשבה.
לימור חמודה לא אוכל להחזיר לך את הילדות אך אוכל להציע לך חיבוק ,
אני לא יודעת מה קורה לי היום..לא מתאים לי בכלל. ימים קצת קשים עוברים על כוחותינו,מה שנקרא. פשוט כואב בלי קשר למעללי היומיום-משהו מבפנים שמקורותיו שורשיים,עמוקים מכדי התחקות. איני רוצה בו. רוצה להתנער..אבל לא מצליחה.נרדפת.. אני אתאושש.. מה שלומך? מדוע אינך מורידה את מוטיב האשפה משמך,חתולה?
את יודעת כבר את דעתי בנושא- גם לך מותר להרגיש רע! גם לך מותר ליפול! את לא תמיד חייבת להיות בעמדת העוזרת והמייעצת, גם לך מגיע המקום לפרוק והתמיכה שאת זקוקה לה. מצטערת שלא הייתי פה בזמן האחרון, את כבר יודעת איזה בלאגן הלך פה. אבל עכשיו אני פה איתך - קריאה אחת ואני לפקודתך. החזיקי מעד יקרה, אל תתיאשי! מש שלום החגיגה שלנו?
הכאב מקומו בעבר . . . אבל עכשיו הוא יותר מכל תופס מקום גדול בהווה . . ועכשיו ... בטיפולים , יהיה לך את השקט שלך ! כל הכאב יוצא החוצה! את תיהיי בסדר, תני לזבל לצאת ממך.. מקומו לא שם יותר! אוהבת תמיד ענבר.
לימור יקרה קודם כל את לא צריכה להתנצל.... אנחנו כאן בשבילך! הילדות האבודה... מסכימה עם כל מילה.... כואבת איתך עליה.... את יכולה להחזיר....רק במקום שתתני לילדה שבך שכלואה אצלך שם בפנים... תני לה חופש דרור.... עם הכאב...והשמחה...הצחוק המתגלגל...והבכי הכואב... נותנת יד לילדה.... תאפשרי לה? מחזקת אותכן אידה
