בחזרה לתמימות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שבוע שעבר יצא לי לחשוב על הזמנים בחטיבה ובתיכון. הכל היה כל-כך תמים, לא היה לי את הפחד הזה שאפף אותי כל הזמן, משהו מאוד רגוע, מין התרגשות כזאת לפני שנפגשים עם משהו לדייט... מבחינתי ברור לי שזה כבר לא יקרה, גם אני כבר גדלתי (ואולי החכמתי) וגם הבנים מסביבי כבר לא כל כך תמימים. השבוע פגשתי סטודנט באוניברסיטה, ולמרות שהיה לי די ברור שהוא רוצה להתחיל איתי, הוא לא עשה כלום. זה די הצחיק אותי בהתחלה, יש בו מין ביישנות כזאת, מעין רתיעה. אבל היום בדרך הביתה קצת חשבתי, ואמרתי לעצמי שהוא כמו ילד בתיכון, מתבייש ומפחד שאני יגיד לו "לא", ואז פתאום הבנתי שזה מה שרציתי: משהו תמים יותר, שאני לא יצטרך לדאוג כל הערב שהוא רק רוצה להשכיב אותי, משהו כמו פעם... העלה לי חיוך אחרי כמה ימים מאוד מתישים בלימודים
זה שהכרתי בדיוק כזה, ביישן ורגיש. לא מתקרב מידי ולא נוגע. ולמרות הכל אני כולי בחרדות..
