אידה- אולי

יש שינוי, אולי יש הקלה.לא שאני הגעתי לשלב הזה אם בכלל אגיע. אבל גם אם כן השינוי קטן ,ההקלה מעטה. הדרך לא שווה את התוצאה. את מבינה למה אני מתכוונת? אני תקועה כבר 4 חודשים, אותו כאב, אותו סיוט דייי כמה אפשר? כמה שנים? אין סיכוי שאחזיק מעמד ככה כמה שנים, אפילו לא חצי שנה. וויתרי על כל כך הרבה בגלל כל זב, בגלל שאין לי כוחות לכלום. תאמיני לי שאם הייתי מגלה על זה לפני שהתחתנתי גם על החתונה הייתי מוותרת. אבל נזכרתי בהכל 3 שבועות אחרי החתונה. כך שהספקתי להרוס לא רק לעצמי את החיים,אלא גם לבעלול שלי את החיים. מסכן, במקום כלה טהורה, שמחה ודואגת קיבל כלה שחורה, מדוכאת על כדורים אנטי דכאוניים, בטיפול פסיכולגי ועם סיוטים בלילה. ממש אטרקציה. אני לא יודעת מי ירים ידים קודם הוא או אני. מקווה שאני ככה יהיה קל יותר לכולם.

מצד אחד שמחה בשבילך שרק 4 חודשים את בתוך זה.... מצד שני אין לי - וגם לא לכל המטפלים/ות שפגשתי בחיי אין - שום רצפט או מתכון או קסם שזה יעבור צ'יק צ'ק כמו שלמשל הייתי רוצה..... מבינה את גודל הכאב ואת הקושי.... משום מה לא מפליא אותי שאחרי החתונה צפו הדברים. נישואים זה משהו שהוא מלא טריגרים וצריך הכנה עבורו ואף אחד לא מכין אותנו.... מאמינה ביכולות ובכוחות שלך. אפשרי לעצמך זמן וסבלנות. אם את מטפלת בעצמך - זה יגיע. נכון עכשו נורא קשה אבל הכל חדש אצלך (אם הבנתי נכון) ולגבי בעלך - יש לי הרגשה שאם הוא לא עזב עד עכשו סימן שאת יקרה לו וחשובה לו. מציעה לשתף יותר, אולי אפילו לאפשר לו לקרוא בפורומים כאלו, לספר לו יותר מה את מרגישה ולמצוא בו כתף כשרע לך.... מחבקת ומחזקת