בושה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הבושה... אחד הרגשות הקשים שאנו מתמודדים איתם.... מאמינה שאחד הצעדים בדרך זה להתמודד, להתגבר על הבושה... מזמינה כל אחת לשתף כיצד מרגישה מול המילה- הרגש בושה... האם היא קיימת? אך מתמודדים? אך היא נראת? איפה היא נמצאת? (בגוף) ועוד ככל שעולה... אידה בשרשור הבא נפתח...על אחותה של הבושה....
שלום לך אידה. שמי לימור, את הלינק לאתר קיבלתי מענברי היקרה. המילה בושה מתקשרת אצלי חזק למי שאני חושבת לאחותה.. טפשית,התופעה הזאת,כשמנתחים אותה לוגית. ועדיין,יש חלקים שלא מחוברים למוח כנראה..
לי יקרה ברוכה הבאה לפורום...מוזמנת להשאר אתנו לספר ושתף בקצב שלך... כן צדקת....10 נקודות...אשמה היא אחותה של הבושה.... הן בהחלט באות יחד...ומכבידות אין להן צידוק....אבל הן שם... מוזמנת לשתף יותר אם תרצי...כמובן אידה
צריכה לשבת על זה... לחשוב ואז לאמר לך!
להרגיש בושה זה בעצם לבטל את עצמי את הזכות שלי להיות מי שאני את הזכות שלי להיות קיימת הדרך שלי להתמודד עם הבושה זה להגיד לעצמי שמותר לי להיות מי שאני ואם מישהו לא אוהב אותי כמו שאני זו בעיה שלו הבושה נמצאת בכל הגוף היא נראת כמו ענן שחור כשהיא מתקרבת, היא מתחילה להתפשט ומכסה לאט לאט כל חלק קטן בגוף היא עשויה מחומר מרדים בהתחלה השפעתו של החומר כמעט בלתי מורגשת אך עם הזמן הוא צובר עוצמה ומשתק לגמרי את הגוף לכן חייבים לעצור את ההתפשטות של הענן השחור מהר ככל ששנית הרי להעיר את הגוף המשותק זאת מסימה כמעט בלתי אפשרית
את ההגדרה של "בושה" ! רק שלי כרגע אין איך להתמודד עם הבושה הזו. אני יכולה להגיד לעצמי- זה לא אני אשמה (האחות השניה של הבושה) ולא אני צריכה להתבייש פה! אבל זה לא יעזור לי - לא כרגע ! (כי הרבה רגשות מעורבים בכל זה) הכל תקוע! כלום לא יוצא! הבושה- היא מאין בועה שחורה שעוטפת את כל הגוף שלי - גורמת לי להתבייש במעשים שעשו לי! (למה? אין לי מושג- הלוואי והייתי יודעת). הבועה שעוטפת- סותמת את הפה שלי במאין מחסור- חומה - ולא נותנת למילים לצאת ממני! עשוי מחומר קשיח! שלא ניתן לפרוץ אותו! משהו בי רוצה לפוצץ ולאמר את מה שיש על הלב... אבל- נראה כי באמת זו משימה בלתי אפשרית! כשהבושה משתלטת- אני מרגישה שאני רוצה רק לקבור את עצמי- שלא יראו אותי- "לא נעים לי" ...... מה שכן, צריכה המון עבודה עצמית- אי אפשר להישאר עם כל הזבל הזה בפנים! מצד שני, כשמוציאים את הדברים- המצב הנפשי יותר קשה לסיכום : אי אפשר להשאיר את הדברים - ואי אפשר להוציא אותם! כשיוצא סוף סוף- המצב נהיה קשה עוד יותר!
לא יודעת איך להתחיל.... אולי מזה שאמי תמיד סיפרה לכל הדודים ולכל חבריה כמה אני לא בסדר, איך אני לא עושה מה שהיא מבקשת ואיך ההתנהלות שלי לא בסדר בכל מה שאני עושה....תמיד שיבחה את ילדי חברותיה כמה הם טובים, עוזרים, בסדר....אולי היא חשבה שאם תבייש אותי אשנה את התנהגותי.... לא ידעתי משהו אחר. תמיד ידעתי שאני לא בסדר אז היה לי המון במה להתבייש. ואז כשהתחילה הפגיעה של אבי בודאי שהתביישתי והרגשתי אשמה כי אני זו שלא בסדר = אני אשמה..(מתימתיקה לא?!) לצערי הרב חלק מזה העברתי גם לדור הבא...וזה החלק שהכי כואב לי שלא ידעתי איך להעביר לילדי את הדברים אחרת. נכון לא עשיתי את זה כמו אמי אבל עדיין לא כמו שאני חושבת שאמא צריכה לעשות...מקוה שהם יעשו תיקון גדול יותר ויצליחו לעצור את השרשרת!!!!
אני רוצה להגיד לעצמי שאי לא מתביישת בכל זה, שהאחות שלה בושה כפי שלי אמרה -אשמה לא ביקרה אצלי בלב ובבטן. אבל קל להגיד וקשה להרגיש. אני רק חושבת שבקרוב הכל עומד להתפוצץ אצלנו במשפחה ואני רוצה לקבור את עצמי להתחבר, שלא יראו אותי, שלא ישאלו אותי. כי אני מתביישת בהכל, ובייחוד כי אני העליתי את הכל ובעקבותי גילינו שפגע בעוד... אז כל מה שעומד לקרות יהיה באשמתי ומה שנותר לי הוא רק לחכות ברצון או לא ברצון ליום שזה יגיע
להרגיש אשמה שכל זה עומד להפוצץ? וזה בגללך? ממה לא! ! ! להיפך, תסתכלי על זה שהצלת חיים של 2 ילדות ,שיקרות לך! אם לא היית מדברת- הן היו ממשיכות לסבול- ולשתוק- איפה שאנחנו היינו אז... כשהיינו בגילן. אני מאמינה שאם היית חוזרת לילדה הקטנה- היית רוצה שיעשו עם זה משהו! שמשהו ידבר בשבילך... אבל , לצערי- לא כך זה היה! ולא היה מי שידבר בשבילנו... אבל - הצלת עכשיו- בזמן! את הנפשות היקרות שלך! אז ..נכון- אותותו הולך להיות פיצוץ - זה קשה- אני יודעת.. לא קל בכלל ! אבל אל נא תאשימי עצמך! תחשבי על זה! מחבקת ענבר.
