לא רוצה להיות בת
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
בשביל מה נולדתי כבת? לא רוצה להרגיש כ "מין החלש" ולא רוצה שיתייחסו אלי ככה. לא רוצה לשמוע הערות מגעילות כל פעם שאני עוברת ברחוב, לא רוצה להרגיש פרנואידית וכל הזמן לפחד שמשהו יפגע בי. לא רוצה להיות אובייקט, ולא רוצה לעשות הצגות כדי להיחשב "נשית". הסטריוטיפ הזה של המין החלש מיצה את עצמו ולמרות זאת אני עדיין חייה לפיו. מה היעוד שלנו בעולם? יכול להיות שרק בשביל להביא ילדים? עד אז אין לנו מטרה ועדיף היה להיוולד כגבר.
לרוב מאוד- אני יכולה להזדהות איתך... ולפעמים לא... כי לפעמים אני כן גאה בזה להיות אישה... כי מה עדיף? להיות גבר... בעל יצרים מטורפים- עד כדי אי שליטה לפעמים..(או תמיד) ואפילו להיות גבר, שמסתובב בידיעה שחושדים בו שהוא יכול לעשות כך..וכך..... להיות פרנואידית- הזכרת לי משהו שהיה לי היום- הייתי באוטובוס, בחזרה לבית וישבתי במושב האחורי של האוטובוס ליד החלון, ובא גברבר והתיישב באמצע אני נרדמתי וכשהתעוררתי ראיתי שהיד שלו מונחת על המושב שמפריד ביננו אלוהייים ..מה שהיה לי באותו רגע, זרמים קיפאון, וישר הורדתי את הרגל מהמושב.. הוא לא עשה כלום.. ועוד כל מיני, שדיי נמאס מזה.... וסליחה שאני אומרת ... שאת הערות שלהם ..שידחפו ל .... אני - מתעלמת ... והם- עוד יותר מתעצבנים. נסי את זה ... ותיהיי גאה ! את אישה! אין דבר יותר טוב מלהיות אישה.... תעבדי על זה, ותראי שיום אחד - את תאהבתי את היותך אישה! ואני, כהרגלי, פה איתך!
לא להיות אישה ולא להיות גבר רוצה שבכלל לא יהיו שני מינים בעולם הזה שיהיה רק מין אחד - איפשהו באמצע, חסר מיניות ושלא יהיה צורך בבן זוג כדי להתרבות שכל אחד יביא לו ילדים מתי שהוא רוצה בלי שיהיה צורך לשתף פעולה עם עוד מישהו
שאלת אם עדיף להיות הגבר, במקרה זה השאלה מאוד דומה למה עדיף להיות: הכלב שמשתין על העץ או העץ עליו משתין הכלב... יכול להיות שדווקא שחף צודקת בשביל מה הניגודיות והתחרותיות הזאת? אני אמנם מתעלמת מהערות שזורקים לי ואפילו לא מעיפה מבט קל לכיוונם אבל את יודעת בדיוק כמוני שזה לא לעניין ושזה כן עושה משהו. איפה הגאווה בלהיות אשה? במילא כל מה שאנחנו עושות זה לנסות להוכיח שאנחנו יכולות הכל בדיוק כמו גברים. סך הכל די משפיל להיות אשה, אין לנו יתרון של ממש חוץ מהקטע של ההריון ולידה, וכמו שזה נראה כרגע אני בספק אם אי פעם אני יגיע לשם.
מיכל יקרה מאוד קשה לקבל את מה שאנחנו... קשה עוד יותר שהתחושה היא של מוצר פגום... נחות... חושבת שיום אחד תוכלי לקבל את עצמך? לאהוב את עצמך? כמו שאת מיכל.... אני חושבת שמגיע לך ... שיקבלו ויאהבו אותך... וזה מתחיל מכאן אצלך אידה
וסליחה שאני נדחפת להודעה שהופנתה למיכל... אבל, אני חושבת שביום מן הימים - אני - יכולה לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי ובכלל לאהוב את הגוף - שאני חושבת שהוא מזוהם! נושא קשה.... אבל עם עובדים על זה- כל אחד יכול... ואם יש רצון להצליח - יש רצון לקבל... והרבה! אז מיכל, גם אם עכשיו את מרגישה כך, אל דאגה.... בסוף תביני את עצמך טוב יותר ....... תשאפי לטוב..... למרות שקשה- ואני יודעת עד כמה..... חיבוק ולילה / בוקר טוב... ענבר.
