מהרהורי ליבי אולי טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
במקלחת לפעמים חושבת על דברים מוזרים בכל מיני מקומות. פתאום עולות מחשבות שלא ממש ברור איך הם הגיעו. כמו בשבת במקלחת אחרי הים, כרגיל מקלחת ארוכה שבה היא מסתבנת שוב ושוב ולא ממש מרגישה נקיה. למה פתאום חושבת על הבן שלי? כמה אני אוהבת אותו, רוצה בטובתו ובחיים לא אזיק לו. כמה האהבה שלי אפלטונית, כמה החיבוק הוא תמיד חיבוק דוב, נשיקות תמיד על הלחי שלא חלילה תגרום לו תחושה לא נעימה. למה ומאיפה זה בא? ברור שאהבתי לבן היא אפלטונית. אז למה לשים לב ולהיות בטוחה שכל חיבוק או נשיקה ישדר המון חם אימהי חיזוק ועידוד ותו לא? לא רוצה להמשיך ולחטט, לא רוצה לפתוח תיבת פנדורה סגורה מאובקת ומעלה קורי עכביש. בהמשך נזכרת בשיחות עם אחותי. תמיד אמרתי שיש לי אחות יפה ואחותי מתקנת ואומרת: את היית האחות היפה, תמיד השווצתי בך והצגתי אותך לראווה. לא מרגישה יפה, גם לא רוצה להיות יפה, לא "חתיכה" בטח לא סקסית. לא רוצה להרגיש אובייקט מיני. בעיני ההפך מכל זה, שמנה, מרגישה את הצמיגים שעוטפים אותי ולא יודעת מה לעשות. הלוואי ויכלתי לצום קצת ולהיפתר מהעודפים. לא קל לחיות עם ייסורי מצפון לאחר כל ארוחה.
אני איתך. מבינה כל כך על מה את מדברת... גם אני תמיד חשבתי שאחותי היא היפה והחתיכה ומתברר לי שהי מאוד מקנאת בי - עוד לא בדיוק מבינה על מה ולמה.... מזדהה איתך מאוד על הדיומי האישי והפיזי.... זו בדיוק הנקודה: איך אנו יכולות ללמוד לקבל את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו, עם המחשבות שלנו, הרגשות שלנו והפיזיות שלנו. להבין שזה בסדר כמו שאנחנו. זה באמת בסדר. אנחנו בסדר כמו שאנחנו!!! בקשר לבן - נו, זה כל כך מובן וברור שכה חשוב לנו להיות עדינות ורגישות כדי שחס וחלילה לא נעשה משהו שעלול להזיק להם... אני איתך....
תודה על התגובה. לגבי אחותי אנחנו חברות מאוד טובות, היא מפרגנת לי ומחזקת אותי. מוזר שכל אחת מאיתנו חושבת שהשניה היא הבת היפה המוצלחת הטובה. לגבי שאר המחשבות, אחרי שנים רבות של הדחקה, משהו בי התפרץ והתפוצץ. בשנתיים האחרונות אני כמו הר געש, דברים צצים ומתפרצים. לקח לי הרבה זמן להבין מה קורה איתי, לאט לאט צצים דברים שהדחקתי וזה ממש קשה. ניסיתי כמה פעמים לשים קץ לחיי, אני ממאי באשפוזים פסיכיאטריים, עכשיו אני באשפוז יום, התחלתי טיפול בחשמל וכן בשיחות. לאט לאט אני מגלה מאיפה באו דפוסי התנהגות מסויימים שלי, פתאום נזכרת בדברים שקרו לי ואני חוששת שזה לא הסוף. לא סתם המחשבות על יחסים אפלטוניים בים הורה לילדיו עולה. אני חוששת לחפור שם. גם ככה מה שעולה קשה. עברתי הרבה בחיי, האם בגלל שהייתי ילדה ונערה יפה? מי לעזאזל צריך להיות יפה? מי צריך גוף חטוב? בא לי לפעמים להשחיט את פני. רוצה להרזות עוד ועוד שלא יהייה טיפת שומן על גופי שום סממן נשי, רק גוף רזה נערי. קשה....
