ביקור אצל רופא השינים ****טריגר*****

רק עכשיו יומים אחרי אני יכולה להכניס לרגשות את המילים,סך הכל זה היה בדיקה של השן השבורה,עד שקבעתי ביטלתי פעם,ואז הפעם רציתי לבטל והייתי אמורה ללכת עם מישהי מהעבודה שלי,ואמרתי לה שאני מבטלת היא התעצבנה עלי סגרה את החלון של החדר שמשקיף לחלל החדר השני וצעקה עלי שאני לא אעיז לבטל ןשהיא עשתה מאמצים לבוא איתי והיא רבה להזיז ישיבה כדי שנלך לא יכולתי להגיד כלום הייתי בהלם מהתגובה שלה וזה גם זרק אותי לילדה הקטנה שסגרו לה אתהחלון שאבא הכניס לה מכות לא אמרתי כלום יצאתי מהחדר וחיכיתי לה עד שתסיים את המטלות שלה ונסענו כבר שנכנסתי הרגשתי שאני רוצה לברוח משם,הייתי חסרת מנוחה,והיא ניסתה להסיח את דעתי לדברים אחרים סתם כל מיני שטויות עד שהגיע התור שלי להכנס,אמרתי לרופא שקשה לי לשבת על הכיסא הזה ואמרתי לו במשפט אחד שעברתי טראומה והוא לא שאל וניסה להיות מאוד עדין וסבלני היא גם היתה בחדר אחר כך היו צריכים לצלם לי את המקום והיה צריל לשים כזה מדשהו בפה ןגם שיכמיה כזו שמגינה מקרינה הרגשתי כבולה כאילו אני לא יכולה לזוז הוא ניסה לשים את הדבר הזה בפה והרגשתי מחנק ושאני רוצה להקיא ואז התחלתי לבכות לאה היתה לי שליטה והרגשתי שאני הולכת להקיא הוא נתן לי לשתות מים חיכה שנרגעתי קצת ואז עוד פעם ניסה ואז הצליחו לצלם הרגשתי שהילדה הקטנה שם בכיסא הזה שאבא ביקש ממנה כי זה כמו גלידה וגמר והיא שוטפת את הפה והטעם לא עובר והיא בוכה ששיקר לה וזה לא גלידה ככה הרגשתי אצל הרופא שינים חיכיתי רקלרגע שזה יסתיים כל הזמן רציתי לברוח וזאת שבאה איתי לקחה לי את התיק אעמדה קרוב לדלת הרגשתי במילכוד אחר כך זה נגמר ויצאתי לרחוב איתה לא הרגשתי את עצמי הרגשצי כאילו אני לא מחוברת לעצמי נכנסתי לכביש בתוך המכוניות והיא תפסה אותי הרגשתי לא אני אחר כך באוטו שלה נתתי לבכי לצאת היא ניסתה להרגיע הרגשתי שאני מתפרקת לגורמים עדיין הרגשתי את זה של אבא בתוך הפ ה שלי רציתי לחתוך רציתי לפצוע את עצמי ולא יכולתי לידה, באתי הביתה חצי סהרורית והקאתי לאיכולתי ללכת לעבודה לא יכולתי להכניס כלום לפה לאכול או לשתות רציתי לשרוט עד זוב דם את הפה שלי כי הרגשתי את זה כל הזמן כמה פעמים מצאתי את עצמי נושכת את השפתיים להעלים את התחושה של ........ אני לא יודעת אייך אני הולכת לעבור את הטיפול הוא הציע לי הרדמה מלאה או גז צחוק ואני לא רוצה, כי אני לא רוצה להיות בלי שליטה עד עכשיו אני מרגישה צמרמורת מהביקור אצל הרופא שינים הרצון לחתוך כבר פחות אבל עדיין קיים, חזרתי קצת לאכול ולשתות אבל עדיין יש לי בחילות וזה רק היה בדיקה וזה זרק אותי לילדה הקטנה שם

גל יקרה איזו חויה קשה.... מצטערת שכך עבר... וגם שמחה לשמוע שחזרת לאכול... רופא שיניים בהחלט מהווה טריגר קשה...חוסר האונים...הכיסא....כל המכשרים שנכנסים לפה... למרות הקושי צריך להמשיך...לא לתת לו להשתלט על חייך... הטיפול הזה הוא חשוב לך ולבריאות שלך... לוותר על כך זה לוותר על עצמך... צריך לחשוב מה יכול להקל? חברה מהעבודה... חברה אחרת... מחזקת אידה אידה

תודה אידה,אני לא יודעת אם כבר אכפת לי או לא,מזמן בעצם כבר ויתרתי לעצמי בזה שאני פוגעת באופן סמוי בעצמי שזה לא ללכת לביקורת לרופאה ההמטלוגית או לטא לעשות את הבדיקת דם או לשחק עם הכדורים אז אפשר להוסיף לרשימה את ההזנחה של השינים,כי גם ככה אני לא ממש אוהבת את עצמי ולא ממש מרגישה שאני רוצה לעשות משהו למען עצמי כי לא מגיע לי זה כוח פנימי שרוצה להשמיד אותי ואני לא יודעת אייך אני הולכת לעבור עוד פעם אל הסיוט הזה אז וויתרתי,מאז יום שלישי אני יצאתי מאיפוס,מאז שהייתי על הכיסא ההוא ובסיטואציה ההיא, שוב התעוררתי כאילו הייתי עכשיו בתוך מים ועם בחילות נמאס לי כבררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר