אטומה....

מתנתקת..מתרחקת..אטומה בתוך עצמי..לא רואה אף אחד..לא שומעת אף אחד...מרוחקת...לא מעוניינת בכלום..לא רוצה כלום....נאלמת..נעלמת...כמו רוח שהייתה ולפתע מתפוגגת ושוכחים כל כך מהר את קיומה... דמעה

דמעה יקרה מה שלומך? מדוע מתרחקת? משהו קרה? כאן תמיד איתך אידה

אידה הקרבה לאנשים מכאיבה לי...להתקרב ושוב להתרחק..ואז להתגעגע..וכבר אין לי כוחות להמשיך במלחמת הקיום הזאת..ולדבר לא ממש עוזר רק מציף עוד יותר את הכאב...לא מרגישה מסוגלת כבר לכלום דמעה

הי יקרה! שולחת לך חיבוק גדול וחם. אם הייתי יודעת.....הייתי באה אלייך אחורי הטיפול (בת"א)....