מדוכדכת
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אוטוטו...הרכבת יצאה לדרך, לא מרבה להגיב, עמוס כאן מידי גם בלי הצרות שלי... עכשיו כל הבדיקות המקדימות, והמבטים של האנשים...והפחד מהנפילה הכלכלית שתבוא בקרוב...וחברות שלא ממש מכירות אותי, ומשכנעות אותי להשלים עם ההורים שלי, "כי את צריכה אמא לידך עכשיו" ואם היו יודעים כמה צער וכאב, אוצר בתוכו משפט שכזה.... לא רוצה להישמע כמו סבתא יכנע... יהיה בסדר, בסוף הכל יסתדר, חייב להסתדר...אני מרגיעה את עצמי? או מרמה את עצמי? ליאור בסקלרוזה נפשית...(בהשאלה) ומה שלומכן אתן בנות?
אני נוטה להאמין שיהיה בסדר... גם אני קצת מהססת לאמר זאת, אבל אני רואה את התקווה באופק. נכון, יש נפילות חזקות, נפילות שלא ממש מצליחים לקום מהם, אז הכל נראה שחור ומגעיל-ורואים את הסוף. טוב שאת אומרת זאת לעצמך, טוב שיש בך את האמונה שהכל יסתדר, הכל תלוי בנו... וקמנו מנפילות הרבה יותר חזקות ... מה אמר שהפעם לא נצליח?! (ואת לא מרמה את עצמך) ובקשר להורים, עשי מה שליבך מרגיש, עשי מה שטוב לך, על תעשי דברים בכוח! (אני עשיתי , ועד היום מצטערת על כך) מה שלומי? חיה לי מיום ליום... מפזרת את ימי ברוח.. אותותו יוצאת ללימודים- מבחן! סיוט ! אין לי כוח! אבל..יעבור! חסרת שעות שינה לחלוטין, אבל מתפקדת... ודברי איתי, אני כאן.
פורשת לך את רשת הביטחון... שלא תמשיכי לשקוע! איתך!
ככל שהיום מתקרב נהיה יותר ויותר קשה להכחיש אז כל החרדות והפחדים מתחילים להציף ויחד עם זאת ככל שהיום מתקרב, כך מתקרב גם היום שזה יהיה כבר מאחורייך אני באמת באמת מאמינה שהכל יהיה טוב תחזיקי מעמד עוד קצת... וזה יעבור שחף
גם אם אנחנו לא ממש מאמינות שיהיה טוב אבל ממשיכות לומר את זה זה קורה.... אולי אני חוזרת על עצמי - אבל זה מה שעזר לי הכי הרבה: לומר לעצמי שוב ושוב שאני בסדר ואני יכולה וכל מסתדר לי. האמיני לי זה עובד גם אם לא מאמינים. זה פשוט קורה. אני יאתך...
מה אוצר בתוכו המשפט "הנפילה הכלכלית שתבוא בקרוב?" בדקת את זכויותיך מול הביטוח הלאומי? תנסי להעזר בעובדת הסוציאלית במחלקה כדי לטפל בזה... וגם, כמו שאמרתי לך, את תחזרי לעצמך די מהר. אנשים קשישים עוברים ניתוחים כאלו וחוזרים לפעילות גופנית מליאה. אני מתארת לעצמי שעכשיו זה מפחיד אבל חשוב למצא אנשים שעברו את הניתוח או קבוצת תמיכה שתפיג את החששות. או יותר תמיכה מהמטפלת. זה אפשרי? אני אנסה לכתוב קצת יותר בערב. יש כאן ילדה אחת מחורפנת והשיעור של מחר עוד לא מוכן...
ליאור יקרה כן הזמן עובר והמועד מתקרב... מבינה את הקושי עם אמא.... ואת כנראה צריכה מישהי לידך....ואם זו תוכל להיות אמא....זה יכול להיות באמת טוב... רק את יודעת באמת... ואך באמת האתרגנות? איפה יהיו הילדים? וגב כלכלי? ביטוח לאומי? יודעת שקשה... מחזקת אותך ואנחנו כאןאיתך אם את מגיבה...או לא... אידה
