באמת שכבר נמאס לי..טריגר

כבר נמאס לי ליפול על הספה מרוב עייפות אבל ברגע שעוצמת את עיניי מיד מתחילים ה"סרטים" ושוב אני מתעוררת..ושוב פוחדת לעצום שוב עיניים..ובכלל נמאס לי לישון על הספה כי אני כל כך רוצה לישון במיטה אבל לא מסוגלת..נמאס לי שהעבר הדפוק שלי מכתיב לי את ההווה שלי..את העתיד שלי...נמאס לי שהילדה הקטנה שבי לא מפסיקה לצרוח בקולי קולות שהיא רוצה את אמא...נמאס לי לחיות בלי חיבוקים..נמאס לי לרצות דברים מצד אחד ולפחד מהם פחד מוות באותו הזמן..נמאס לי לפחד...ולהיות עצובה...ונמאס לי שאני לא מצליחה לבכות בטיפול...או לבכות ליד אנשים בכלל....נמאס לי להתגעגע כל הזמן לקירבה...ולמטפלת שלי...נמאס לי לשנוא את עצמי...נמאס לי להשתמש באוכל כתחליף לאהבה ומגע..נמאס לי לחיות ככה...באמת שכבר נמאס לי..אפילו לנשום כבר נמאס לי.. דמעה

דמעה יקרה זה כל כך קשה לחיות ככה לא פלא שנמאס.... אבל את עושה את כל המאמצים לשנות את זה הדרך עוד ארוכה אבל מתישהו... עם הזמן... יתחיל להיות יותר טוב אני באמת מאמינה בכך שחף