זהו, עוזבת...

לא יכולה יותר, מרגישה שאני חייבת להתרחק קצת... מהכל ובעיקר מעצמי, ממי שאני היום... לא אוהבת יותר, אולי בכלל לא אהבתי.... חייבת לנקות את הראש ארזתי הכל, עוד יומיים נוסעת אני כל כך אתגעגע אליכן, כל כך קשה.... שדה ניר, כתם, דמעה, שחף, ענבר, אידה וכל שאר הבנות הנפלאות כאן (מצטערת אם שכחתי, לא מאופסת...)- אני אוהבת אתכן ותמיד תהיו בליבי, תמיד אחשוב עליכן.... אני מתנצלת אם אתן חשות שאני נוטשת- אניט לא (עוד אחזור...) אני פשוט חייבת את הניקוי ראש הזה... מבטיחה שאצור קשר, אך מתנצלת מראש אם ייקח זמן ((((((((((((((((((((((((((((אוהבת)))))))))))))))))))))))))))) שלום אני נוסעת אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון לונדון לא מחכה לי גם שם אהיה לבד ואולי זה כבר לכל החיים להיות לבד אבל בלונדון יש יותר סרטים בלונדון יש מוסיקה טובה בלונדון טלויזיה מצוינת בלונדון אנשים יותר אדיבים כך שהייאוש נעשה יותר נוח אתה מבין? הייאוש נעשה יותר נוח אתה מבין אם למות כמו כלבה אז לפחות הטלויזיה תהיה טלויזיה

תעשי מה שאומר ליבך... מה שטוב לך ! אל תעשי דברים שאת לא רוצה - או לא יכולה לעשות! רוצה ניקוי ראש? חופשי אחותי, אם זה יעשה לך טוב... (ואפילו קצת... ) אני איתך, גם כשאת לא פה... אה, ושיקח כמה זמן שיקח - העיקר שתרגישי טוב... מתגעגעת מעכשיו... ומחכה לשמוע ממך ! חיבוק גדול ממני אלייך http://communabuilder.tapuz.co.il/UsersFolders/anatoa/images/2008200464407.gif שלך ענבר

טוב בנות יקרות, כוחותיי לא עמדו בזה יותר, לא מסוגלת... כואב... נשבר... נגמר... החלטתי להקדים את הנסיעה, עוד שעה אני יוצאת לדרך... לדרך לא נודעת שאני יודעת מה צופנת לי בסופה... כיצד אחזור? והאם...? אני שומעת בראשי מנגינה עצובה ובא לי לבכות... אני לא יודעת עד כמה הנסיעה הזאת תעזור, ואם בכלל.... אני רק יודעת שעוד דקה ואני מתפוצצת וצורחת, חייבת לברוח... לצערי כשמי כן אני- נואשת... נואשתי מחיי... אבל מהם לא יכולה לברוח... מפחדת לברוח... אז אנסה לברוח מכל השאר... מהבכי, הכאב, הזכרונות...המחשבות... גם לו ליום אחד של רוגע ושלווה אשר ישתווה ל-7 שנים טובות, למה שאני כה ייגעה... להתראות....

לא יודעת מה להגיד, הלוואי והייתי יכולה לעזור, כל כך כואב לשמוע את דברייך... כל שאוכל זה לאחל לך בהצלחה ושחזרי בשלום, אנחנו נהיה כאן, נקבל אות בזרועות פתוחות

התעלתי מעל עצמי על מנת להגיב לך מאחר ואני עוברת משבר סנציוני בשבוע האחרון...... משבר שמגלגל אותי במדרון ומותיר אותי בחידלון! צר לי על התחושה של הצורך שלך בבריחה ובנטישת המערכה. אך מכירה את הצורך העז והמנקר לברוח לאן שתוביל אותך הרוח!!!! האם את באמת ובתמים מסוגלת לברוח מעצמך? מהוויתך? ממה שמכיל ומתחולל בקרבך? ושאלה פרקטית ופרגמטית: האם טכנית את מסוגלת להפסיק את הלימודים האקדמאיים שהתחלת לא מכבר והעבודה...ולקחת פסק זמן מסוים עד יעבור זעם?! חזקי ואמצי. את חקוקה תדיר בלבי. שדה ניר.

אפילו לברוח אני לא יכולה... לא החזקתי מעמד, הייתי חייבת לכתוב, לחזור אל מקום המבטחים שלי...כאן! החוף השליו שלי, הבית. אני רוצה לקחת כמה ימים מהלימודים (פספוס של כמה ימים לא יהרוג...) ואז להחליט מה לעשות, לחזור לשגרה, או לעזוב ולנסות למצוא את "עצמי" הישה, עצמי הצוחקת והמחייכת, המאושרת.... גם את יקירתי, ולא משנה מה אחליט, לנצח תיהי חקוקה ונצורה בליבי, כל כך השפעת (לטובה) על חיי ועל כך אני מודה לך ותמיד אודה, לנצח! (((((((((((((((((((((שדה ניר היקרה)))))))))))))))))))))))