היי אסתר, תקופה מגעילה עוברת עליי עכשיו..

אז נכון, כל האשמות העצמיות האלה, רק מוסיפות לכאב... אבל, כרגע, זה מה שאני מרגישה ... יש כל כך הרבה דברים שאני שונאת בעצמי, שכואב לי אפילו לכתוב אותם כאן. קשה לי לאמר לעצמי אימרות חיוביות ... מרגישה שאני משקרת לעצמי.. עדיין מרגישה אשמה, עדיין מרגישה בושה עדיין מפחדת ממליון ואחת דברים ... ונהרסו לי החיים... אז אוקי, לטפל בזה, אבל לעולם זה לא ייעלם, זה תמיד ילווה אותי .. אז למה לי לסבול שאני יכולה פשוט לוותר על זה ? הכאב= כואב לי נורא.... לא יכולה להמשיך לחיות ככה, החיים מגעילים, עדיין מרגישה שגופי שייך לאחר... לא לי- זה לא אני , זו ענבר הקטנה שבי! -עדיין! (עצוב לי) ואולי , אחרי הכל .. אני סתם מפונקת.. שלא יכולה להתמודד עם מה שהיה.. אוף, אני מרגישה כך! ונגעלת מהיותי מפונקת! וכל הבלה.. בלה.. שיש לי בראש. לא להשאר לבד? - אני לבד, בתקופה האחרונה, אני רק לבד... כותבת פה ..כותבת שם... אבל זה לא עוזר, אני מרגישה עילמת.. אני כותבת לך, ורוצה פשוט לצרוח מהכאב, אבל הצעקה עילמת! כמו פעם...שצעקתי(בלב) ולא שמעו! לדבר עם חברות שתומכות- אני מאוד רוצה, אבל קשה לי לדבר על הכאב שלי. ואפילו .. הדמעות מפחדות לצאת... נשארות שם , ותקועות והכי כואבות... תודה לך אסתר יקרה, אני נשמעת "אנטי" עכשיו... אבל, כיף לשמוע שאת נמצאת במקום אחר עכשיו... בהצלחות לך בהמשך דרכך... (ובהצלחה לי, במבחן שיש לי היום- לא ממש למדתי, וגם לא מעניין אותי אם לא אעבור) צירפתי את המייל שלי, שלחי לי אימייל- וכך גם יהיה לי ת'מייל שלך..

לא ממש לבד... יש עם מי לדבר.. אבל בגלל שהדיבור קשה לי , אני מרגישה כך !

ידעת שאפשר לדבר גם בלי מילים? יש כמה דרכים. מוזמנת לנסות...

יש משהו אופטימי בכל זאת בהודעה שלך: כתבת "תקופה" זאת אומרת גם את יודעת שזו רק תקופה, זה זמני וזה יעבור ויהיו ימים יותר קלים ויותר טובים. בהצלחה בבחינה! חיבוק

תקופה ... תקופה ארוכה שעוברת עליי... ארוכה מאוד ! ! ! לא נגמר........ אין מנוחה ! ואני הולכת לעבור עוד ימים לא קלים... אני מודעת לזה, ומתייאשת מעכשיו....... (המבחן היה זוועה )