היום התחיל בחיוך ונגמר בכעס,ברחתי מהעבודה מוקדם,

אני בקשר עם עמותה מסוימת שאמורה לעזור לי בחלק ממימון הטיפול,נשלח מכתב אליה ושבדקתי איפה המכתב נאמר לי שבעלה זרק אותו לפח,הזלזול המחשבה שהדברים החסוים שלי מתגלגלים ונזרקו לפח אמרה לי תשלחי לי פקס אמרתי לה בסדר אני אצור איתך קשר לפני שאני שולחת כי היא סוגרת אותו דיברתי איתה אתמול היום באתי לעבודה התקשרתי אליה ואמרתי לה אם היא יכולה לפתוח את הפקס כי אני רוצה לשלוח לה את המכתבים ואז היא אמרה לי אני לא פותחת אותו אמרתי לה אבל דיברנו שאני אשלח לך אז היא אמרה לי לא רוצה לפתוח וניתקה לי את הטלפון ניסיתי להתקשר שוב, ושוב היא ניתקה ואז לא יכולתי יותר מעיין הדמעות נפרץ החוצה ולא יכולתי להרגע התחושה של לבקש עזרה וטורקים לי את הטלפון בפנים,ואני זקוקה לסיוע הזה,ולא התקשרתי בשעות מנוחה התקשרתי בחמש כי קבעתי איתה בשעה הזאת התחושה של להזדקק למישהי ולהיות תלויה בשגעונות שלה או שאת עוזרת מכל הלב או שאת סתם הרגשתי שאני לא רוצה כלום יותר מאף אחד לא רוצה שיעזרו לי לא רוצה להזדקק לטובות ושיפגעו בי ממש זלזול אני לא סומכת עליה יותר ולא רוצה ממנה כלום נשבר לי כברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר מעדיפה להרים ידים לחיים האלה

באמת הרגשה מאוד לא נעימה, נותן תחושה של זילזול מוחלט, אבל התגובה של "רוצה להרים ידיים לחיים האלה" נשמעת לי ממש לא פרופורציונלית למה שקרה. אני מבינה את הקושי בלבקש עזרה ומבינה עד כמה ההתנהגות בה נתקלת פוגעת בבטן הרכה שלך ובכל זאת... זאת ממש לא סיבה בשביל להרים ידיים תאמיני, האנשים האלה לא שווים את זה!!!!!

ואני מרגישה שנפגעתי עד עמקי נשמתי כמו שאמרת מכה ישירה לבטן הרכה תחושת הזילזול הציפיה האכזבה התחושה שמשחקים ברגשות ודוקא ממקום כזה שאמור להיות רגיש לא מאמינה בכלום יותר לא רוצה להמשיך יותר

קשה מעליב מאוד... אבל לא שווה תחשבי על עצמך... איתך אידה