פעם היו לי כנפים לבנות גדולות

יכולתי לגונן,ולסוכך,על מי שהסתתר בצילי ותמיד היה לי מקום,לעוד נפש,עייפה ושבירה. הייתי נוסקת מעלה מעלה עד שנגעתי באושר ותמיד שאפתי לעוד נגיעות, בדברים המפרים של החיים. החיים חיממו את כנפיי,השקו את נפשי,מילאו את חיי ועכשיו הכנפיים שלי שחורות,הכנפיים שלי שבורות,לא יכולה כבר לעוף צנחתי למטה כאבן שאין לה הופכין נשארתי מדממת על הקרקע,כבר אין לי יכולת לגונן, ולתת צל אנשים נטשו, כי אין לי מיכל למלא אותם. גיליתי את השקר,את הפגיעות שלי,את הנפש הרכה,שמסתתרת בתוך שריון עבה. גיליתי כמה הכל אכזרי,חסר מעצורים. גם את האושר שלי שנגעתי בו,לקחו באכזריות ואני נעה מכאן ולכאן,בחיים ובמוות,ביאוש,ובתקווה,בחיים בתוך,ובחיים מחוץ, ושכחתי כבר לעוף.

זכרי אין דבר יותר שלם מלב שבור. והשלם הוא סך כל חלקיו. כך שבאיחוי הקרעים והשברים את במצבך הרגיש והפוגע וסביבתך הקרובה שאת חשה שנטשה אותך ביום פקודה- תצאו לבסוף נשכרים ונחשלים. מוכנה לסייע לך באיחוי השברים למען תמשיכי לנגן לנו ברכות על המיתרים........ לילה טוב יקירתי. אינך לבדך!!!!!!!!!!! יש מי ששומע ומקשיב לרחשי ומכמני לבבך........ (((((((((((((((((((כתם))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

שצריך למצוא את החלקים המתאימים ולהדביק וליצור שלם,לפעמים אני חושבת שאף פעם אני לא אצליח לקום מההריסות האלה,שאף פעם אני לא אצליח להיות "נורמלית" כי הרסיסים קטנים מידי בשביל לחבר אותם,וחלק גם אי אפשר למצוא, ואם אני מצליחה להרכיב אני שוברת שוב כי יש בי כוח הרס עכשיו,לא יכולה לגעת בטוב לא יכולה להאמין שאני אגע שוב באושר

שולחת לך כנפיים חדשות..לבנות..כנפיים של אור..ויודעת ללא ספק שיום אחד עוד תזכי לעוף גבוה גבוה...ועוד משהו..בתור נפש "עייפה ושבירה" שלא פעם מצאה ומצואת מקום לנוח דווקא מתחת לכנפיים הלבנות והמגוננות שלך אני יכולה להגיד לך שאולי את לא רואה אותם כרגע אבל גם הכנפיים הלבנות שלך עדיין שם..אולי מקופלות עכשיו אבל קיימות.. מחבקת אותך אחותי דמעה http://nwcreations.com/images/wallpaper/On_Wings_of_Light_1024.jpg

גל יקרה מה שלומך? אולי הכנפיים עייפות זקוקות למנוחה... אולי גם האחרים זקוקים למנוחה.... תרשי לי לנקות מעט את הכנפיים לחבוש... תנוחי מעט... הכוחות יחזרו.... איתך אידה