שיר שכתבתי הלילה *טריגר*

זוג עיניים מפוחדות עליך מסתכלות, רואות אותך, כן! אותך, אתה שתמיד בא כשכולם ישנים מתקרב לילדה לוחש באוזנה קורא בשמה מלטף שערה והיא... רועדת כולה מחכה שיעבור מהר כי מפחדת היא, שמשהו התעורר. ורוצה מאוד לישון, אך משום מה, נראה כאילו נעצר השעון... נעצר גם לבה, והוא כבר בתוכה . זועקת בכל כוחה למשהו שיציל אותה מהר... שאולי מישהו כבר התעורר... (אבל.. לא ) סותם את פיה וממשיך לנגוע עוזב אותה ונוטש את החדר נשארת לבדה, וכל כך מפוחדת ........ עבר הלילה הגיע היום וכבר הבינה שזה הסוף ילדה רגילה הולכת לגן ואותן עיניים מפוחדות מאותו לילה ארור מראות כמה הן מלאות באור צוחקת , מחייכת מראה לכולם שהיא הילדה הכי מאושרת בעולם... יהי זכרה ברוך

תארת יפה את ההרגשות והמצב שלה את ההתחברות אליה ואל מצוקתה. ראיתי אמהות לבנות שהיו מאד קשות כלפיהן עד שהבנתי שהן משליכות על הבנות שלהן את חוס ר היכולת שלהן לאהוב לחבק ולפייס את הילדה הפנימית שבהן..

זה מה שאני חווה כל לילה כמעט ... הכל חוזר אליי ..כמו פעם ! ! ! והחלטתי שהפעם אני מוציאה את מה שאני ממש מרגישה על דף.......... וזה כואב לשמוע שיש אמהות שנוקשות עם הילדות שלהן...........

הרמת את הילדה- אשה מתהום הנשייה..... והבהרת לנו היטב כיצד "שלום נעורים" ניתן לומר טרם הכניסה בכלל לגיל הנעורים....... שלא תדעי עוד צער ומכאוב ותתיחסי בכבוד הראוי לילדה הקטנה החבויה בך מני אז וזקוקה נואשות לחוויה מתקנת.

תודה לך על תגובתך... אבל , איך אפשר לתת כבוד לאחת שכולם נהגו לזלזל בגופה ... ..אם הזמן, אני מאמינה שאני ישלים עם העובדה הזו.... ומה שלומך את?