:( :( :( אולי טריגר

רע לי מאוד..הייתה לי שיחה הלילה עם מרכז סיוע..שיחה ארוכה..והמתנדבת אמרה שאני מאוד מודעת לעצמי ולמה שקורה איתי וזה דבר נפלא..יופי..מאוד עוזר לי באמת לדעת עד כמה אני במצוקה!!אולי עדיף לא לדעת..אני רואה את הכיוון שאני הולכת בו..רואה את הנפילה שמתקרבת בצעדי ענק....רואה את כל סימני האזהרה..חזרתי לחתוך..לא ישנה..כל המחשבות המסוכנות חזרו..ואני מודעת לכל זה אבל זה לא עוזר לי להרגיש טוב יותר...חלק בי רוצה כל כך פשוט להתנתק מכולם ומהכל...חלק אחר לא מסוגל..נמאס לי להיות המצוקה כל כך קשה כל הזמן..נמאס לי מהמסיכות שאני שמה כדי שאף אחד לא יראה...נמאס לי לצרוח בשקט..נמאס לי לשתוק בצרחה..רצה לבכות ולבכות עד שלא ישאר ממני זכר...ושוב אני מכבידה עליכם..אידה..אופיר..אם תרצו למחוק את מה שכתבתי תרגישו בנוח.. דמעה

http://www.wonko.info/blackandwhite/new/posted/No_Way_Out.jpg דמעה

להיות מודעת לעצמך ולסביבתך זה דבר נפלא. אך לעיתים החיטוט העצמי והנבירה האין סופית גורמים לחיתוך עצמי, להלקאה עצמית, להעצמת המזוכיסטיות ולהעמקת הדיכאון ותחושת הכישלון. זה מזכיר לי את הבדיחה הידועה שאדם שהרטיב הלך לטיפול על מנת להבין מדוע הוא מרטיב בלילות. לאחר הטיפול המעמיק הוא ממשיך להרטיב אך הוא כבר מודע היטב לסיבה בעטייה הוא מרטיב כל לילה.... כואב לי עלייך באמת ובתמים. מחבקת ומחזקת אותך חרף התיסכול והבלבול שגובר על הכל. (((((((((((((((((((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

למה קשה כל כך? למה אין דרך החוצה? מה גורם לרגשות האלה? מאוד רוצה להיות איתך ולצידך ואיכשהו לא מצליחה השבוע האחרון היה עמוס לי מדי רצה ממקום למקום ולא מספיקה לנשום אז היום כבר נפלתי את רוב היום ביליתי במיטה ובכל זאת אני כל הזמן חושבת עלייך ואיתך בהרגשה שלי אני רק צריכה ללמוד להעביר לך את זה איכשהו שלא רק אני אדע את זה אלא שגם את תדעי תשמרי על עצמך שחף