אני שונאת אותם!!! זהירות **טריגר**

אני שונאת את ההורים שלי!!!! שונאת אותם!!!! מתה לעוף מהבית, אם רק הייתה לי את היכולת...לפעמים שוקלת למכור את עצמי כדי שזה יהיה בר ביצוע... יש רגעים שכבר לא אכפת לי, הבריאות הנפשית שלי, שרק הולכת ומתערערת בבית הזה, כבר יותר חשובה שלי מהגוף שלי שגם ככה אני לא אוהבת אני לא יכולה לחיות איתם יותר, בא לי לצרוח....לפעמים אני מייחלת להם דברים כל כך גרועים... רק שיהיה לי שקט נפשי.... נמאס לי מהיחס שלהם, איךף שהם מדברים אלי ועלי, הצרחות..."תעופי מהבית", "לא מתאים לך- הדלת שם! קחי את הרגליים ותעופי", "זה לא הבית שלך, זה הבית שלי!".... איזה הורה אומר לילד שלו שזה לא הבית שלו? שיעוף מהבית? איזה הורה מרכל על הילד שלו ואומר דברי שטנה ושנאה מאחורי גבו? איזו אמא אומרת לבת שלה שהיא אפס, שהיא לא שווה כלום, שהיא לא סובלת אותה? רק בחגים, כשיש אורחים אז פתאום הם, בעיקר היא, נחמדים, קורצת את הקריצה המטומטמת שלה ושולחת נשיקה באוויר וחושבת שהיא אם השנה.... גם כן אם.... אם הם היו כאלו הורים טובים כמו שהם מתיימרים להראות בחברה אז לא הייתי מפנטזת מגיל קטן כבר איך אני נמסרת לבית משפחה אומנת.... לא הייתי מקנאה במשפחות אחרות אני שונאאאאאאאאאאאאאאאאתתתתתתתתתתתתתתת אותם, ש-ו-נ-א-ת!!!!!!!!!!

שלום לתמימות רונית שחר שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות אין בסוף עולם אחר קבעתי פגישה עם איזה איש חכם אמר לי שאני כועסת לא את הכל הבנתי שם בסוף הוא לקח את הכסף חשבתי לעצמי שבטח גם הוא מחפש את השקט שגם אצלו יש איזה בלגאן שזה עושה לו טוב שאני מיואשת שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות אין בסוף עולם אחר. היו לי כמה חברים רצו שאחזור לאלוהים לא מוותרת על חטאים כי בדרך כלל באים לי משם השירים שלום לתמימות למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות לא מאמינה יותר לאורך הים עופרה חזה תגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות תגיד לי למה אין אמת רק הזיות אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכותתגיד לי איך לעצור את הדמעות תגיד לי איך... דמעות, זולגות זולגות זולגות..... ועצבות המחשבות. ומה נשאר לי? מה נשאר? רק זיכרונות מן העבר. הכל עבר, הכל נגמר, ומה שמחכה מחר..... זה רק ייאוש ואכזבות. ואין לי, אין לי אף אחד. שיעזור יושיט לי יד. חיים בצל הזיכרונות. חיים בתוך הדיכאונות. ואין לי מסתור ואין לי מחר. ירח שחור, כמה רע לי ומר. ואיפה האור שישוב ויזרח?...

ראשית משתתפת בצערך. קרעת את לבי המעורער בלהוו הכי. אקווה לנחם אותך במימרותי לכל הפחות בנחמא פורתא. אני מאז ומעולם היתי שנאת חייו של אבי מולידי. הכבשה השחורה בהא הידיעה. ילדה מוכה, בהולה וחבולה. כל שהתרחש בבית הטילו את הקולר עלי. נטלתי אשמות והאשמות לא לי שהיו כריחיים על צווארי. ספגתי עלבונות, קללות במיטב השפות, מכות נמרצות, חגורות נמהרות, השפלות מרות ובמקביל בנערותי(לאחר התקיפות המיניות בילדותי) ספגתי כאמור התעללות מינית מתמשכת מצד שכני,היינו מכל כיוון אפשרי הוסיפו לי חטא על פשע. עד היום ברגעי כעס, שנאה ושטנה מטיחים בי מילים כדורבנות, מילים פוצעות. אך כיום אני כבר משורינת. פחות או יותר מוגנת מהרס וארס לשונו הארוכה של אבי. מאז היותי כינו אותי מורדת, שטן, מלאך המוות, חתיכת יצר הרע, חכמה להרע ובעיקר:ממזרטה. מאוחר יותר: שרמוטה . משחר ילדותי איימו עלי בזריקה מהבית, חטפתי מכות נמרצות על כל אלמנט טריוויאלי. והפחד המצמית שלי כילדה חסרת אונים היה לשוב הביתה באיחור של דקה כי נפל עלי מוראו של אבי הגברתני הדיקטטורי. עונש של סגירה בשירותים לאחר הצלפות בשוט, למשך שבת שלמה, היה דבר שבשגרה. היו אף איומי סכין לשם גורם ההרתעה בלבד אך בעיניה המצועפות והנאיביות של ילדה תמימה האיום היה קונקרטי והמבט הרצחני השפיע והלך עלי אימים מעבר לכל היגיון, וכיוצא באלו סנקציות והשפלות. הורי התבגרו מאז, אבי כיום מבוגר וחולה במספר מחלות. וכל השנאה, השטנה, החוסר חמלה ומסכת הההשפלה שאני עברתי התהפכו לטובה כלפי ילדי מחמדי, משוש חיי ומקור חיותי. מתייחסים אליו בכפפות של משי, רוכשים לו מתנות, צעצועים, בגדים, דואגים לו למיטב הרופאים והעיסוקים. בקיצור כל מה שהחסירו ממני הם משלמים בריבית דריבית על הילד שלי. כיום אני רואה באבי דמות מתוסכלת אדם נכה רגשית שמעולם לא הזיל דמעה!!!!!. אדם עקר ברגש, שמעולם לא טופל. אדם מתוסכל ואומלל. מעולם לא היה לי אבא ולא יהיה לי אך הילד שלי לכל הפחות זוכה לסבא. אולי לא הסבא האידיאלי והאופטימאלי. אך סבא טוב ודואג שלוקח אותו לטיולים, רוכש לו משחקים, מעניק לו נשיקות וחיבוקים. וממלא את כל מחסורו הגשמי וסעיף מסוים בנפשי. מה שהתכוונתי זה לנחם אותך שאנשים מתבגרים, מתמתנים ומשתנים. ואני מאחלת לך לחזות בשינוי היחס כלפיך מצד הוריך, במהרה!!! חזקי ואמצי יקירה. אני אתך

נואשת יקרה מצטערת לשמוע כמה קשה בבית.... כמה קשה לעבור דברים כל כך קשים ללא תמיכה.... עם רגשות קשים... הרבה ציפיות ולפעמים גם פנטזיות יש לנו על אמא...אבא.... שישמרו... יגנו...שיקבלו ללא תנאי...אהבה אין סופית... לא פעם אנחנו מתאכזבים.... והכאב גדול.... את זקוקה להרבה כוחות... למצוא אדם קרוב שיהיה שם בשבילך... שיתמוך... שתרגישי הרבה פחות לבד... בהחלט המטרה שלך צריכה לעמוד בפני עצמך... לצאת מהבית ולבדוק עם עצמך...מול הורייך מה ניתן לקבל מהם? ומה אף פעם לא יצליחו לתת לך.... מחזקת אותך וכאן בשבילך אידה

תודה לך אידה על התמיכה בהחלט המטרה שלי היא יציאה מהבית, במשך תקופה חייתי מחוץ לבית ובהחלט מרגישים את הבדל... כרגע לצערי אין ביכולתי לממן לעצמי מגורים, אני צריכה לממן לימודים אקדמיים שגוזלים ממני המון אני כל היום לומדת ועובדת ועדיין במינוס גדול מאוד...לפחות אין לי זמן....אין לי זמן לחשוב וזה טוב כי המחשבות מעלות את הכאב