פותחת עץ בנושא זכרונות על מרד...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ממשיכה מאיפה שהפסקתי דברנו ותודה לכולכן על ההיגדים השלילים שלצערנו אימצנו או הצלחנו לשכוח מהם אחרי שנים של הטבעה בנו. אני לא שווה וכו ' דברתי לבדי על המסרים המובלעים שנמצאים בהתקפות מילוליות ופיזיות מסרים שאומרים את הדברים בעוצמה רבה אף יותר. כשילדה נאנסת האמירה היא את לא שווה בצורה הכי חזקה שלה את לבד מי שיעזור לך גם ינצל אותך הכאב לא הרג אותך את מוזרה את אשמה מגיע לך לסבול אין לך זכות קיום ועוד. עכשיו נשאלת השאלה איך הילדות האלו שרדו נפשית רגשית ופסיכולוגית כי שרדתן אפילו ניסיתן לקיים חיים מלאים ורגילים כפי שהחברה ציפתה מכן להנשא ללדת להיות הורים לעבוד לפתח קריירה לנסוע לחול ללמוד וכו' חלקכן עם כוחות נפש ואינטיליגנציה מעל הממוצע שכלית או רגשית ערכי מוסר יכולת נתינה ויכולת לאהוב רוצה לשאול אתכן לגבי נקודה משמעותית בזמן אם יש לכן איזה זכרון של מרד פנימי או חיצוני הולדת הזהות רגע שבו אמרתן אפילו בפנים זה לא נכון אני כן שווה. או משהו אחר שסתר את האלימות הקיצונית שהופעלה נגדכן? מתי ידעתן שאתן בסדר? שהעולם אולי כאוטי והפוגע חולה או חזק אבל טועה בגדול? זכרון אפילו קטן ובנאלי יתקבל בברכה. ערב חמים לכולן הולכת לטפל באיזה מוצץ ינוקא אשתדל להציץ עוד הערב במה שכתבתן.
חזרתי הבייתה אחרי בחינת הבגרות האחרונה שלי יומיים לא הייתי ביית. ישנתי שתי לילות אצל החבר שלי (נכון להיום אנחנו נשואים כבר 8 שנים) הייתי עם תיק גדול. שמתי אותו בחדר שלי אבא היה שיכור באיזשהו שלב עברתי בסלון ליד אבא שלי והוא צבט אותי בתחת נעמדתי מולו ונתתי צרחה מילים כאלה עוד אף פעם לא יצאו מפי מול אבא שלי צרחתי עליו בשיא הזעם שאני אתלוש לו את הביצים הוא נתן לי מכה עוצמתית בבטן עם הרגל שלו עפתי אחורה ונפלתי על הרצפה קמתי חזרתי לחדר שלי ארזתי את התיק ועזבתי את הבית חזרתי לחבר שלי מאז לא חזרתי לגור עם ההורים שלי
שחף ירה המון אומץ היה לך...לי לא היה אף פעם את האומץ לעמוד מול אבא שלי ככה...את מדהימה אותי בכל פעם מחדש עם הכוחות שלך מחבקת דמעה
איזה אומץ!!!! כל הכבוד לך! את זוכרת מה נתן לך את הכוח לעמוד מולו? האם אחרי זה הצלחת לעמוד גם מול דברים אחרים? האם הצעד הזה שינה משהו בהרגשתך הפנימית?
האם בעלך יודע על מה שעברת בבית? איך הוא מתמודד? תומך בך וחי עם תופעות הלוואי? כל הכבוד לשניכם. ומה עם שאר הבנות ? זוכרות רגע גם קטן ולא דרמטי אולי אפילו רגע בתודעה שבו אמרתן לעצמכן משהו אחר ממה שניסו לומר או לעשות לכן?
