ניסיתי....טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ניסיתי לא לכתוב כאן..ניסיתי לא לחתוך..ניסיתי לזכור שהתחושות שאני מרגישה הם לא מהיום הם מאז..ניסיתי לזכור שאני לא אותה הילדה עכשיו..ניסיתי..באמת..ולא מצליחה...הכאב הזה חוצה גבולות של מקום וזמן..אני לא יודעת איך לנחם את הילדה הקטנה שבי..את עצמי..איך לנחם על כך שאמא עזבה..שאבא פגע...איך למלא את החלל הזה של אין אמא....אני רוצה את אמא שלי!!!!!!!!!!אני רוצה שתחבק אותי ושתגיד לי שאני חשובה ויקרה ואהובה...אני רוצה שתלטף את שערי ותלחש לי שאני לא אשמה בכלום..שהוא לא פגע בי בגללי..שהיא לא התאבדה בגללי...שאני יקרה ואני אהובה כל כך..אני רוצה את אמא שלי..רוצה כל כך..... דמעה
דמעה מתוקה. קוראת וכואבת יחד איתך. הגעגועים לאמא...זה הקטע שבחיים אני לא מצליחה לעצור את הבכי שלי, כשאני מעלה אותו בטיפול...היום שאלתי את החזקה, למה אני לא יכולה להגיד שאין לי אמא, באותה תחושה שאני אומרת שהיום יום ראשון. וכמה שאני מנסה להימנע מהבכי, ואין לי שליטה. כאילו יש לו רצון משלו...וזה מאוד קשה.
אין אמא פיזית או שאין גם כיום מי שמכיל שתומך שמעודד שאוהב ושאכפת לו? מה זה אמא? מבחינה פונקציונלית<? איזה פונקציות היא ממלאת ולאיזה מהן יש תחליף ? אישית מתגעגעת מאד לאמא שלי למרות שכשחיינו ביחד היא לא הניחה לי לרגע וחנקה אות כליל... אבל היו בה חלקים רכים מפנקים היה לה ריח מתוק ועדין קול רך מגע יד מנחם כשהייתי חולה ורגעין ש לקירבה. ולאלו אני מתגעגעת.
מחבקת ותומכת ומשתתפת בצערך
האם חיבוק שלי יכול לשמש כתחליף? לא, אני יודעת ששום דבר לא יהווה תחליף...אבל אנחנו גם יודעות שזה לא יקרה אף פעם וזה בעצם התסכול הגדול - הכמיהה למשהו שלא היה ולבטח לא יהיה.... ואז -אין ברירה צריך להסתפק בחליפים. אני פה בשבילך... היום ביקרתי את חברתה הטובה של אמי ז"ל. דברנו המון, ורציתי לשאול אותה על אמשלי איך היתה, מה ספרה עלי ועוד ואיכשהוא לא היה לי אומץ. לא ברור לי למה... אני מתעתדת להיפגש אתה עוד ולשאול.
תודה אסתר...הלוואי והייתי מכירה משיהו שהכיר את אמא שלי..הייתי מאוד רוצה לדעת עליה יותר מהמעט שאני יודעת.... תודה על החיבוק דמעה
דמעה יקרה רק לומר לך : מבינה ואיתך... אידה
תודה...אני יודעת שאת מבינה.... דמעה
