קופסא

הנה יושבת לה על השולחן הקופסא הסגורה.. קופסא לא ברורה, שלמה לא שבורה.. הקופסא הזאת, המרהיבה הזאת, שבתוכה היא די חלולה.. קופסא נעולה, קופסא שלא רוצה להראות את הלכלוך שבתוכה.. קופסא שלא מראה עד כמה היא נבוכה, קופסא שנשארת חזקה מבחוץ, קופסא שמנסה להראות שלמרות המצב, כלום לא לחוץ.. הקופסא שבעצם די צבועה, שלא מראה עד כמה היא פגועה.. קופסא שלא מדברת ולא מספרת, פשוט יושבת, ולאט לאט נאכלת.. והנה יושבת לה על השולחן הקופסא הסגורה, שמרגישה שהיא מתפוררת.. מרגישה כ"כ מבוהלת, ממשיכה להראות מאושרת.. ואותה, לא תמיד מבינים.. רק חושבים שאיתה נהנים.. אותה, לוקחים כמובן מאליו, וחושבים שהלב חזק ולא נרקב.. הקופסא הזאת, שחושבים כחזקה שאין לה רגשות, אחריות, דאגה, ייסורים, בלבולים, מעצורים, מסוגלת ליפול ולהשבר.. כל מה שהיא צריכה, כל מה שהיא רוצה, זה אדם שיחזיק אותה מלמעוד, ושלא תפחד עוד לטעות.. הקופסא הזאת, מנסה להלחם בשביל היקרים לה, מנסה להתחזק בשביל החשובים לה, מנסה להמשיך כל חייה, בלי כאבים, מנסה לשכוח מצרות העבר , הקופסא הזאת.. שלי.. הקופסא הזאת חלק מליבי.. ראשי.. מוחי.. דאגתי.. הקופסא הזאת- אני..

הלב כואב ... שוב בנפילה ! מצטערת שאני ככה נוחתת עליכן, אבל מאוד רע ומגעיל לי ... יש אם מי לדבר ?

אין לך מה להצטער בשביל זה אנחנו פה. תמיד יש עם מי לדבר, עם מי לשתף בתחושות ולפעמים גם להזדהות. אני וכולם פה מקשיבות ותומכות, אל תהססי.

למה אני לא מצליחה להרדם? ! אוף ! נמאס!

".. ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת...." האמת, שניסתי לישון... אני כבר שעה מתהפכת במיטה ומנסה להרדם, שומעת רעשים ונבהלת... אוף מעצבן