אני כנראה משתגעת "טריגר"

בימים האחרונים אני כל הזמן מרגישה את אבא זה שפגע בי אני לא רואה אותו פיזית אני מרגישה אותו לידי מנסה לפרוץ שוב את הגבולות שלי,אני מרגישה אותו כמו שהייתי ילדה נצמד נושף באוזני בכבדות,אני מרגישה אייך הוא מחבק את גופי הקטן,ומכאיב, אני מרגישה כאילו הכל חוזר לאותו מקום,כאילו עכשיו אני הילדה הקטנה שלא מצליחה לצאת משם,שהיא כבולה,בגוף הגדול שלו, אני כנראה יורדת מהפסים כי בהגיון אבא לא כאן בכלל,אבל ברגש ובתחושה הוא לידי והוא פוגע בי,והכל עולה לי שוב תחושת הגועל והפחד אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

כתם יקרה.....את לא משתגעת... זו לא את שהשתגעת... לא את שפרצת גבולות... שהשתמשת בכוח ובאמון שנתנו בך... התגובה שלך היא קשה..למעשים קשים.... מעשים שקשה לקבל..לעכל...לקלוט אותם... התגובה היא נורמלית למצב לא נורמלי... תנסי לעשות משהו שיעזור לך.... להוציא את הכאב..הכעס... ציור....גילוף.... כל דבר שישחרר... שלא יתן לך להיות שם בעוצמה כזו... תרגישי טוב שבת שקטה ושלווה חיבוק מחזק אידה

את נורמטיבית מעל למשוער ותגובתך נורמלית לחלוטין להתמודדות עם מצב לא נורמלי- פתולוגי! תצעקי, תצווחי, תשחררי, תבעטי, תציירי, תפרקי את עוצמת הכאב העיקר אל תתפרקי! חשוב שתוציאי את המוגלה מהמורסה! שתוקיעי ותקיאי מעצמך את כל האיכסה! עוטפת, מכילה ומחבקת. שדה ניר- כואבת אתך.

לפעמים ריח מעורר אתו לפעמים צליל עונה מסויימת מילה כשהטראומה כה קשה הגוף והנפש זוכרים .... אנחנו מציעים להוציא לשחרר לבטא בכל דרך התנועה מבפנים הגדוש כלפי החוצה. אבל זה נשאר תקוע. אולי הכיון כדאי שיהיה כלפי פנים במקום לברוח מההרגשה ומהזכרון להכנס פנימה עמוק יותר לחוות אותו מחדש בסביבה מבוקרת ובשליטה של מישהו מבחוץ שילווה את התהליך? דמות טיפולית מקצועית שיודעת מה עובר עלייך ולא פוחדת ללכת איתך עד הקצה ומעבר לו במטרה לעבור לידה מחדש במובן מסוים עם כל כמויות הכאב הזעם הטירוף שמלווה תהליך כזה. ולא להבהל אם פתאום את כועסת או נעלבת מהמטפלת זה בסדר זה חלק מהתהליך היא אמורה לדעת להכיל את זה ולא לנטוש אותה למרות הפיתוי הגדול. אגב מטפל גבר יכול להוות דמות טיפולית עוצמתית יותר אם תוכלי לעמוד בזה.