אפסו כוחותיי....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
די... אין לי כוח, הלאות הזאת... אני כל הזמן עייפה, עליתי במשקל בפתאומיות, התחילה לי נשירת שיער רצינית והשיער שלי נהייה דליל מאוד, אין לי מצב רוח גם ככה, היו לי 6 ימים של רגיעה בחופש וזהו, חזרתי לעצמי... ולא לחלק הטוב... וכל המצב הפיזיולוגי לא עוזר... אפסו כוחותיי... מרגישה שאין לי תקווה, אין לי כוחות יותר מרגישה שאף אחד לא מבין אותי (ובנוסף רבתי עם אמא שלי...מה חדש?.... וממש אין לי כוח לזה יותר...), שאף אחד לא רואה אותי...באמת... אבדו כל כוחותיי.... רוצה להצמיח כנפיים ולעוף... לברוח רחוק, הכי רחוק שאפשר....
מה שהיה לא יחזור עוד לעולם זה כואב לי בלב כל יום מחשבות שעולות לא נותנות לי בשקט לחיות זה גורל שנפל עליי החיים היפים פשוט התנפצו לאלפי רסיסים הכאב שבליבי זה כאב שאיש אינו שומע הכאב שבליבי הוא כאב שבנפשי פוגע די עד מתי, יגור העצב בתוכי די עד מתי, לא רוצה להיות לבד
נואשת יקרה אני מבינה קשה...התחושה היא שהכוחות אוזלים... ואת מתארת שמצבך הפנימי משפיעה על גופך...נשירה... גוף ונפש קשורים זה בזה..... וזה כנראה אחד הסמנים שמצבעים כמה את צוברת ודוחסת פנימה...כנראה מבלי לשחרר את השסתום....כלל... הדרך היחדה היא טיפול לדבר ולעבד את הדברים... מקווה שרגישי הקלה איתך אידה
כן, זה כמו מעגל, המצב הפנימי משפיע על הגוף ומצב הגוף מחמיר את המצב הפנימי... מערער את הבטחון....ולא שיש לי כזה גבוה... אני באמת לא משחררת בזמן האחרון, אני מניחה שחשבתי שאם האמין ואתנהג כאילו הכל וורוד, הכל טוב יפה ומושלם אז זה באמת יהיה ככה...אבל טעיתי, הכל מסיכה ומתחת קיים הפרצוף האמיתי, שרציתי לשים מאחוריי... כשדיברתי הרגשתי הקלה, יכולת לנשום באופן נקי וקל יותר, אבל עכשיו המועקה חזרה והקושי לנשום... אני יכולה להיות בסדר כמה ימים ואז בפתאומיות, כי אני אשמע/אקרא משהו או אראה בטלוויזיה, או סתם כי יש לי רגעי שקט שבהם אני שוקעת במחשבות...
שדאתה לנופש רחוק..... לא הספיקה לך הדאייה זה מכבר למרחוק על משק גלגלי הנופש והחופש הקסום? אנסה לנחם אותך יקירתי כי ישנם מצבים שהנפש כלואה בגוף בריא ואין לאל ידה להשתחרר מכבלי עצמה. ויש מצב שהגוף מכריע ואת כל המערכות האחרות- מכניע. וכך חשתי כאשר נכבלתי בעל כורחי למיטת בית חולים כאשר הפקרתי את כולי לחסדי הרופאים והאחיות במשך שלושה ימים תמימים ועגמומים. הייתי נטולת רצונות ומאווים. ישות אוטונומית לחירות המחשבה בלבד שהיתה כבולה לתכתיבי הגוף ולנפש כלואה! מחבקת ותומכת מעומקא דליבא. ומאמינה שעם אנרגיות כשלך עוד תגיעי רחוק עם כנפיים מטאפוריות!
שדה ניר היקרה, גם אני מאוד התגעגעתי, אין לך מושג כמה חסרתן לי, זה מוזר, מעולם לא פגשתי אתכן אך מרגישה שאני מכירה אותכן ואתן אותי.... היה כל כך טוב בנופש, לרגע היה נראה כאילו כל הרע וכל הפחדים נעלמו, אך כשחזרתי לשגרה כנראה שאיתה חזרו גם התחושות והמחשבות הרגילות... הזכרונות... אוי, כמה כאב לי לשמוע שאישפזו אותך!! מה שלומך? איך את מרגישה? אני מקווה שהרבה יותר טוב!! מדוע התאשפזת? אם אפשר לשאול כמובן ((((((((((((ניר שדה))))))))))))))
