בכי

מפחדת מהבכי התקוע שכל כך רוצה כבר להתפרץ החוצה..כל כך רוצה לבכות...כל כך רוצה להיות כבר מסוגלת לבכות כשאני לא לבד אבל הפחד משתק אותי...גם במקומות שמרגישים לי בטוחים..גם מול אנשים שאני סומכת עליהם הבכי לא יוצא..אני מרגישה אותו מתחיל לצוף ואני בורחת..דוחקת אותו בחזרה פנימה..אולי אני מפחדת לבכות ליד אנשים כי אני מפחדת שהם לא ינחמו אותי? או שאולי אני מפחדת שהם דווקא כן ינחמו אותי? לא יודעת..רק יודעת שהמלחמה התמידית הזאת שלי מול הבכי התקוע מציקה לי... דמעה

כאן זה המקום שלך לבכות, ביו שאר המקומות שתבחרי לך. אני מאד מבינה את המצב של בכי תקוע...מין סכר כזה שלא רוצה להיפתח... אני כאן איתך... שולחת לך חיבוק אוהב ומנחם..לימים טובים יותר... ליאור

דמעה יקרה מאתמול אני מנסה להתייחס להודעה שלך והאינטרנט בוגד ... לגבי הבכי: מדוע כל כך קשה? מה יכול לעזור? בכתבה המצורפת יש טכניקה להוצאת בכי... מבטיחה להעתיק לך.... בנתיים: http://www.sbc.co.il/FullArti.asp?MagId=3&MagNum=46&ArtiId=5221 יום טוב ובהצלחה.... אידה

הבכי מפחיד אותי מהרבה סיבות..אני מפחדת שאם הוא יתפרץ החוצה אני לא אפסיק לבכות לעולם..אני אטבע בבכי ואעלם...אני גם מפחדת שאם אבכה ליד מישהי נגיד והיא תחבק אותי ותנחם אותי ואני ארגיש עטופה ובטוחה אז אחר כך..כשאצטרך לעזוב את החיבוק העולם יהפוך למקום כל כך ריק ובלתי נסבל שאני רק ארצה למות...גם פיזית אם אני מרגישה שהבכי עולה לפני מישהו אני נחנקת וזה מפני שכשהייתי קטנה והייתי מתחילה לבכות אבא שלי היה מצמיד לי כרית לפנים ואומר שוב ושוב אסור לבכות..בכי זה לחלשים..ועד שהייתי כמעט מתעלפת הוא היה ממשיך לחנוק אותי עם הכרית..אבל הקטע הוא שאני רוצה כל כך לבכות ולתת לעצמי צ'אנס לקבל נחמה..והבכי העצור מכאיב..איך שרה שרית חדד? " הדמעות העצורות מרות מכל כאב" תודה על הקישור אבל לא הצלחתי לפתוח אותו דמעה