עם רגל וחצי בחוץ...

אני רוצה להגיד שוב שניהול יותר הדוק ומכוון יכול למנוע הרבה מהבעיות שיש כאן. אחת הבעיות הגדולות של נפגעות תקיפה מינית בגיל צעיר היא בעיה של גבולות ומינונים. הצורך גדול כל כך ולפעמים יכולת ההבנה וההפנמה הקונקרטית עד כמה מקום כזה יכול להיות תשובה או מה זה עושה לבנות אחרות פגומה. אני רוצה לספר לכן שגם אצלי זה קיים כרצון והמון אני מתייסרת בנסיונות ריסון עצמי לא לבוא לכאן ולהתרסק עם הפחדים שלי. אני חושבת שניהול יותר מכוון ולא אקראי יכול לתת כיוון יותר אופטימי וגם מילולי כלומר במקום להוריד שירים או טקסטים ללמד משתתפים שאפשר לתת מילים משלהן לכאב כדרך לקחת עליו בעלות ולמזער אותו. זו יזמה נפלאה לשרשר הגדים חיוביים אבל כשזה נשאר בלי מענה זה יכול מאוד להעליב (אותי למשל). לפעמים מה שנאמר כאן בשפה משתלחת על ידי אורחים לרגע מאוד פוגע אבל אני נאלצת להודות בפני עצמי שיש בו גרעין אמת ואותי זה שיתק. בשבילי פורום אחד הוא יותר מדי. וקשה לי כשאני כלואה עם הפחדים שלי מאז ועכשיו והנה עוד מקום שלא יכול להכיל. שוב אני נשארת רק עם הטיפול. ומה עם התסריט הרע שמפחיד אותי כבר חודשים יתרחש ואני לא אוכל להמשיך בטיפול כי בקושי יהיה לי כסף לחיות פתאום?

קראתי וכאבתי יחד איתך.... נכון, לרוב הבנות כאן יש רגישות יתר בגלל כל העבר של כל אחת מאיתנו... מבינה את האכזבה שלך כשלא מגיבים לדברים שכל כך קשה להוציא מהלב.... ואז עד שאנו מצליחות להוציא - נאדה! באיזה שהוא מקום זו אכזבה גדולה ואולי תוספת לפגיעה, אבל - כולנו כאן קוראות, משתתפות, תומכות ומזדהות גם אם לא תמיד יש לנו את היכולת או הכוחות לענות ולהגיב בכתב. כל אחת שקוראת גם מגיבה לפחות לעצמה ובתוך עצמה. לא תמיד אנחנו יכולות להראות את זה. לפעמים זה מעיר, מצית ומזכיר לנו דברים כואבים מידי שלנו וקשה לנו מידי לענות.... לפעמים אנחנו סתם עסוקות בדברים טריוויאליים כמו עבודה, ילדים ומחוייבויות אחרות שלא מותירות לנו זמן להגיע למחשב בכלל ולפורום בפרט...(אני למשל צריכה להספיק היום גם לנקות את הבית וגם לבשל ובמקום זה יושבת לי כאן - בורחת מהעבודה...) יחד עם זה אני שמחה שהוצאת (לפחות קצת) ממה שמעיק עלייך ושיתפת.זה מאוד חשוב. אני גם מאמינה שככל שנצליח לפתוח כאן יותר ולעודד יותר זו את זו יהיה לכולנו יותר קל. לאט אבל בטוח. מקוה שתצליחי להישאר איתנו ושנצליח לעזור לך ולהיעזר בך. חיבוק

ראיתי שאכן היו שרשורים פוגעים וחבל לי על כך. כל אחת בוחרת איפה ומה לכתוב והיו מחאות על כך ששרשורים פוןגעים נמחקו כי בנו ת הרגישו שמחקו אותן... אז תמיד יש דעות לפה ולפה הרגישות וסף הכאב אכן גבוהים וחבל שבמקום תמיכה יש מי שמחסלות חשבונות אבל זה חלק מהמטען שכל אחת סוחבת איתה ולפעמים הכעסים משתחררים לא תמיד על מי שמתאים... קראתי את העץ של ההיגדים החיוביים כתבתן דברים יפהפים ואני מקווה שהם יעמדו לכן לעזר בזמן אמת. משתדלת לקרוא ולענות בזמן כרגע לא תמיד מתאפשר אולם התגובות שלכן אחת לשניה הן לא פחות חכמות משמעותיות ונכונות. ובעצם זהו פורום של תמיכה הדדית...לשם כך הוקם ויופי שהוא חי ובועט ונושם. לא מעט גם בזכותך פיה. מרגישה שהמסר המשמעותי היה בשורות האחרונות של ההודעה שלך הפחד מתלות בטיפול ובמטפל הפחד לאבד שליטה לתת אמון להיקשר ולמצוא את עצמך באויר מכירה את הפחד הזה... והפורום הזה משמש לך לאיזונים תודה על המחמאה זו באמת מחמאה לדעת שאנחנו משמעותיות עבורך. נשתדל להמשיך להיות פה עבורך. ואל תפחדי פיה אותי לימדו שהחלק הכי משמעותי בטיפול הוא החלק של הפרידה של העיבוד וההכנה לקראת של התכנים שעולים והמנגנונים שמופעלים לתת חויה של פרידה במקום של נטישה זה אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של המטפל ושל המטופל להגיע לנקודה של אמון בעצמך ושל היכולת לעמוד בפרידה. של הפנמה של החלקים החיוביים שעלו ושל הניכוס של הכאב שעלה והיכולת לתמוך מבפנים באותה ילדה קטנה ופגועה. האם הגעתן בטיפול לחלקים האלו של ההכנה לקראת פרידה? לפעמים נדמה לי שבהודעות של חלק מהבנות של אני הולכת אני עוזבת אני שותקת יש כמו אימון בקטן של להתאמן בפרידה. לנטוש לפני שנוטשים אותי. כי זה מה שמכירים. מכירה גם את המנגנון הזה טוב..מעצמי... כשמישהו נעשה משמעותי עבורי אני מייד מתחילה בלהתאמן באיך אני נפרדת ומתרחקת וזקוקה לתקופות של ניתוק והתעלמות כדי לשמור על עצמי... ואל תשאלי כמה בעיות זה יצר בזוגיות שלי עד שהתגברתי על הדחף לברוח בכל פעם שהרחתי סכנה...השלב הבא היה כמובן להסתער בזעם ולנסות לפגוע בכל דרך במילים קשות מאד באובייקט שממאן להניח לי לנפשי...והוא לא הניח. אחרי שמיציתי את הכאב ואת הזעם יכולתי לתת לו להתקרב. יש שיר יפה של ליאונרד כהן שאומר כמו חיה עם הקרן שלה ניסיתי לקרוע את כל מי שהושיט לי יד... נשמע לי כמו דימוי מדוייק... מאחלת לך רק טוב.

פיה יקרה אני מאמינה שאם יכולנו להיות רק בפורום הדברים היו אחרת... אך כמו בחיים גם כאן....אין לנו אפשרות להיות ולהגן ....כל הזמן... אני חושבת שהפורום שלנו חזק... הוא עבר דברים לא פשוטים.... עבר תהליך מסויים שמקרב ויוצר אינטמיות ...מסויימת..(עד כמה שאפשר...) כנות, תמיכה ואכפתיות אחת לשניה דוקא אחרי סערות לא קלות.... עכשיו יש מי שמנסה לקלקל...וחבל... אבל אין לי ספק....שכל משתתפות הפורום יכולות יחד להתגבר ולהתעלם... כאן בשבילך אידה