האם יש דבר כזה אחרי שנים של התעללות?

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

22/10/2005 | 23:00 | מאת: אכזבה

האם יש תקנה , גם אם כל הזמן פוגעים בך? האם אני אהיה בסדר בסופו של דבר?

22/10/2005 | 23:18 | מאת: דמעה

אכזבה יקרה קודם כל..וזה הכי חשוב..אם הפגיעה נמשכת גם עכשיו את חייבת למצוא דרך לעצור אותה...יש מי שיודע על מה שקורה? יש מישהו שאת יכולה לספר לו או לה? אחרי שהפגיעה מפסיקה אפשר להתחיל לתקן..ואני מאמינה שיש תקוה..שאפשר לתקן ולהמשיך בחיים אבל זה דורש עבודה..וזה דורש טיפול...בכל מקרה ברוכה הבאה לכאן.... דמעה

22/10/2005 | 23:20 | מאת:

ברוכה הבאה מוזמנת להיות חלק מאיתנו.. לספר לשתף יותר... בקצב שלך יש בהחלט תקנה.... התהליך הוא קשה אך יש הטבה עם עזרה , עבודה אישית וסבלנות.... השאלה הראשונה היא האם את עדיין נפגעת? כי זה הצעד הראשון... כאן בשבילך אידה

23/10/2005 | 13:37 | מאת:

אולם חשוב לעצור וללמוד דרכים לעצור כל פגיעה עכשוית. כדי שיהיו כוחות להתמודד עם העבר. קודם כל להגיע לרמה מספקת של אהבה עצמית כדי שבהווה לא ימשיכו לפגוע בך. מוזמנת לשתף ולספר. מה קורה איתך עכשיו? מי פוגע בך?

24/10/2005 | 21:16 | מאת: אכזבה

מיואשת כל כך , אפילו להשאיר את ההודעה ולהגיב לתגובות שלכם אין לי ככוח, זה נראה לי חסר טעם , שאפילו לא המתנתי לתגובה. ידעתי שתשאלו אם אני בטיפול וידעתי שתאמרו שיש תקנה, אבל למה אני מרגישה שאין? למה אני בטיפול כבר כמעט שמונה שנים וכן יש התקדמות לא אשקר ואומר שאין, הפסקתי לנסות להתאבד הפסקתי לקדם את המוות, אך גם את החיים אני לא מקדמת הרבה( זה לא אומר שהלו"ז שלי לא מפוצץ!) אני בת 21 ומרגישה ... עייפה, רוצה לקום וללכת אבל לא בהתאבדות שמישהו יאשר לי למות , שקלתי ממש להגיש בג"ץ זה נשמע פסיכוטי, אבל אין לי כוחות, לא היו ולא יהיו. דווקא כשאני מחליטה שזהו שחיבת לעשות צעד מסויים, ומחפשת דירות כי בלתי אפשרי לגור עם ההורים (מקום הפגיעות), יחד עם המטפלת החלטנו שזה חובה אחרת זה פשוט נמשך כבר שנים.... מחפשת דירות עוברת מבית לבית רואה כמעט 40 דירות בשבוע... ואז... אני כבר לא מנותקת כמו פעם, יותר מחוברת לגוף, לא מדחיקה את מה שקורה, כועסת , כן אפילו כעס יצא בי, אחרי שהאידיוט החליט שחלק מלהראות דירה זה גם להראות את הגוף שלו ולראות את שלי ולאנוס... וכן הבנתי שזה עומד לקרות .. ופשוט נתתי לזה לקרות כי ידעתי שזה יקרה והוא שאל אמרתי שאני שונאת ממגע.. אבל זה לא חשוב כי אני לא באמת קיימת והכאב שלי לא באמת שייך לעובדה שהוא צריך לגמור... אז כן יש תהליך !!! יש לי מטפלת מקסימה והטיפול התרופתי יציב... אבל הגוף מפורק ואפילו סרטן גילו שיש לי... ואני בת 21 ורוצה כבר ללכת מרגישה שלא מסוגלת... אבל אני לא מתאבדת רוצה לעשות את זה בדרכים מקובלות.. לא רוצה להכאיב לאף אחד . מיואשת