חלמתי שכולם נעלמים לי וצדקתי

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

18/10/2005 | 19:00 | מאת: דמעה

הבנות שלי שונאות אותי..לא מוכנות לדבר איתי..מקללות..אומרות שאני אמא זבל..טוב אבא שלי כנראה ידע על מה הוא מדבר..והחברה שלי שחשבתי שלפחות לה אני חשובה גם נעלמה לי..מתעלמת ממני..לא מחזירה טלפונים..כנראה שגם לה נמאס כבר לסבול אותי..בסדר..לא צריך..לא חשבתי לרגע שמגיע לי יותר מזה...אני מעכשיו שותקת..מפסיקה לכתוב ולהגיד שקשה..לא זקוקה לרחמים של אף אחד..לא זקוקה יותר לכלום....אז זהו... דמעה

18/10/2005 | 19:53 | מאת: שחף

בבקשה, לא צריך להכליל הילדות שלך עכשיו בגיל כזה שבו כמעט כולם נלחמים עם ההורים וזה לא אומר שהן באמת שונאות אותך!!! וכשהן במצב רוח פחות קרבי אז הן מראות לך שאת חשובה להן ושהן אוהבות אותך!!! וזה שחברה אחת התחפרה לה איפשהו במערה ולא מסוגלת כרגע לחשוב על אף אחד חוץ מאשר על עצמה, זה לא אומר שכולם נטשו אותך לא זכור לי למשל שאני בדרך כלשהי התאלמתי ממך או לא התייחסתי אלייך במהלך היום ואני מאמינה שגם שאר הבנות מהפורום יזכירו לך שהן איתך ברגע שיכנסו לכאן אז... אני איתך... אוהבת שחף

18/10/2005 | 21:32 | מאת: דמעה

שחף יקרה אני יודעת בראש שאת צודקת..רק קשה לי לזכור ולהפנים את זה תודה שאת פה דמעה

18/10/2005 | 21:43 | מאת: ליאור

דמעה מתוקה, ממה את מתרגשת? אם היית רואה איזה פה פתח עליי הבן עשר וקצת שלי... כולה ביקשתי שיכנס למקלחת.... והקטנים נבהלו ממנו, ונצמדו אלי... אמרתי לו בפרוש שהוא לא חייב להיות בבית שבו החוקים לא מקובלים עליו, והוא בהחלט יכול ללכת לגור עם אבא שלו... הרמתי טלפון להתקשר לאבא שלו, והוא נבהל והתקפל... אז כל יום יש לנו מלחמה יום יומית איתם,זה חלק מעיסקת החבילה. ואל תקחי את זה אישית, למרות שקשה לשמוע, וגם אני יוצאת מדעתי לפעמים. ובקשר לחברה... אני יכולה להצטרף למילים של שחף, ולהוסיף, שאני פה, והנתינה היא הדדית. ואת נותת מעצמך וגם מקבלת... ואני אישית אוהבת אותך, את נפלאה, ואני בטוחה שכל מי שמכיר אותך יודע...

18/10/2005 | 23:20 | מאת:

דמעה יקרה.... מה קרה.... כמו שנאמר.........גיל ההתבגרות....אם לא על אמא אז על מי? ולצערי ילדים לא פעם כפויי טובה... שוכחים ומתגעגעים דוקא ללא מושג....לרחוק...... את יודעת תמיד נראה שבחו"ל יהיה יותר טוב...או שששם רחוק יותר טוב.. בכל מקרה זה כואב ופוגע....צריך להתחבר לחלק הבוגר...להבין מהיכן זה בא... אני מבינה שמכאן מאוד קל לרדת למטה ולהרגיש שאף אחד לא נשאר איתך... אבל הינה...כבר נאמר לך שלא כך הדבר.... אז מקווים לשמוע ממך בקרוב איתך אידה

18/10/2005 | 23:31 | מאת: שדה ניר

שיהיה לך ברור ומחוור: בנותיך אינן שונאות אותך......!!!!!!! הם מכלות עליך את זעמן ותיסכולן בשל גיל ההתבגרות בו הן נתונות! אני סמוכה ובטוחה שכאשר נחה עליהם הרוח הטובה הם מיחצנות לך אהבה מלא חופניים! ואת זוכה לנחת כחיפוי ופיצוי לעוגמת הנפש בעיתות קושי ומשבר! ויתרה מכך אני כאן להושיט לך יד ואוזן כרויה להקשיב לך! את יקרה, אצילה וחשובה לכולנו.

19/10/2005 | 01:23 | מאת: נואשת

דמעה יקרה, לא יודעת מה להגיד... לפעמים חיבוק אומר ועוזר יותר ממילים קבלי חיבוק גדול ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

19/10/2005 | 07:19 | מאת: אסתר

יקירתי! הילדים שלנו מאוד אגואיסטים, מקבלים אותנו כמובן מאליו, חושבים עלצמם ועל עולמם שלהם בלבד והעולם שלנו, הפגיעות (בחולם ובשורוק) לא מעניינות אותם גם כשהם פוגעים בנו...במיוחד בגיל הזה שלהם. למדתי לראות בזה שהם בעצם סומכים עלינו ויכולים להרשות לעצמם להתפרץ עלינו כי הם בטוחים באהבתנו אותם ובתמיכה שלנו בהם בכל מצב. אנחנו הסלע הבטוח בחייהם ובו הם יכולים להטיח מה שבא להם ועדיין סלע מבטחם יישאר שם בשבילם. מה שלנו לא היה ומעולם לא העזנו לדבר כך אל הסובבים אותנו כי אז בכלל לא ירצו אותנו, אם נתנהג "יפה" אולי יש סיכוי שפעם יקבלו אותנו ויחזירו לנו אהבה אמיתית. אני רואה בזה הוכחה לכך שאכן הדרך בה אני מגדלת את ילדי היא אכן דרך הרבה יותר טובה ממה שגדלתי אני.... מזכירה לך שאת נפלאה ואמא נהדרת.... אוהבת ומחזקת