טכניקות לעצירת הצפה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
דיברנו קודם על הדרכים והטכניקות לעצור טריגר. מביאה טכניקה אחת זו של רשימת היגדים חיוביים וקישור למאמר בנושא על לואיז היי. מאד מבקשת מהבנות לשמור על העץ הזה נקי מטריגרים. הפעלת הטכניקה הזו דורשת משמעת עצמית שמתבטאת גם ביכולת להתמקד. ולהתמקד בחיובי. אפשר לפתוח עצים חדשים ונפרדים לטריגרים כמו שמקובל אצלנו. כרגע אנחנו מנסות להתמקד בלהכין רשימה של היגדים חיוביים שאפשר לשלוף ברגע של התחלת ההצפה. רצוי היגדים שאתן אומרות לעצמכן ושהם אכן אמיתיים עבורכן שאתן יכולות להאמין ולהאחז בהן. למשל: אני אדם שלם. יש בי הרבה טוב . יופי .אמת. אהבה ויכולת נתינה. למשל: אני פה ועכשיו. אני במקום בטוח. אני בחדר הזה יש על הקיר תמונה של ...אני שומעת שיר של...יש באויר ריח של...השעה היא ...ואני בטוחה מכל רע. למשל: אני ראויה לאהבה. למשל: אני ככל בני האדם זקוקה ויכולה ליצור קשר אנושי בעל משמעות עבורי. למשל: יצרתי בחיי הישג משמעותי בתחום העבודה. למשל": יש לי ילד או ילדים שאני שמחה וגאה בהם. בבריאותם, ביכולות שלהם. תוסיפו עוד אמירות שנותנות לכן כוחות. תודה.
אופיר היקרה, גם לי יש טכניקות לעצירת השטף, הן מצחיקות והזויות... אבל הן מאד מקוריות, מאד שלי... בעצם אולי נדמה לי שהן רק שלי?... אם זה בא לי באמצע שיעור, אני אומרת לעצמי, את נורמאלית? ליד ילדים לבכות? אם בחדר מורים בהפסקה... אני אומרת לעצמי, יש בכי אין פרנסה!!!!!!! אם ברחוב או סתם איפה שהוא...אני אומרת לעצמי, תתאפקי.. ממש רבה עם עצמי... יש לך כח של שטן, תעצרי את המחשבות, וקול אחר רוצה להציף ואני שוב קוראת לכח השטני.... וזוכרת שמה שלא הרג אותי בטח חישל אותי, ומזכירה לעצמי שבמשך שנים מנעתי מעצמי הצפות, אז עכשיו אני אמנם לא מונעת יותר, אבל תוחמת אותם למקומות שאני מחליטה.... ולא תמיד מצליח לי... אבל אני מאד משתדלת.
מעניין החיבור הזה אחותי שנים קראה לעצמה בת השטן... היא זו שנפגעה מינית בילדותה... כאילו המעשה שנעשה שלח אותה ולא אותו אל עבר הצד של הרוע. מעניין... אבל המחשבה של שרדתי עברתי מצבים קשים מאלו ושרדתי היא בהחלט מחשבה שיש בה חלק אמיתי וחיובי כי באמת צריך הרבה כוחות ותעצומות גוף ונפש לעמוד בעינויים הללו. מה נתן לך כילדה את הכוחות לעמוד בזה? אולי אם תחזרי לשם תמצאי מאגר של כוחות שאת מסתייעת ויכולה לגייס לעזרתך גם כיום? עוד היגדים חיוביים? מישהי?
כאשר נקודת השבר הנה בפרהסיה או בפני עיניו הכלות של הילד: יש לך בן מחונן, יפהפה ומקסים ככלות הכל. עליך להשאר שפויה וצפויה למענו! וכן: את אשה מטעה. את משדרת בגרות בטרם עת. חוזק של ברזל וחוסן נפשי עילאי. אנשים עלולים לטעות ולהתבלבל ולהתחיל לתהות על קנקנך לעומק ולגלות את הטפחיים המוסתרים-הסודות החבויים....ויצא שכרך בהפסדך.... נותרת רגישה, לוליאלית-נאמנה ואמינה ועם לב מבין וחנון חרף השטניות שפשטה ופשעה- סביבך. אנשים תלויים בך- זקוקים לך חזקה- בשיא אונך ומיטבך. את משענת למוכרי גורל ושאר עלובי החיים. אסור לך להשבר ולהתערער!!!!
כל הכבוד לך על הרעיון.... מפליא איך כשאני רוצה לכתוב את האמירות החיוביות המחזקות אותי...פתאום פרחו כולן מזכרוני..... בשבילי זה סימן שאכן כדאי וראוי לי להשתמש יותר בטכניקה זו ולהכניסה שוב לחיי במלוא עוצמתה. ובכל זאת: אני בסדר כמו שאני. כשאני טועה או מקצינה במערכות יחסים אני אומרת: או. קיי. אז טעיתי. אני ממשיכה ללמוד. בפעם הבאה אזכור ואצליח. אני מתנהגת אחרת מאשר למדתי מהמקום ממנו באתי... יש התקדמות. אני בדרך הנכונה. ואז אני אפילו מצליחה לראות את הנקודות האמיתיות בהן אכן התקדמתי, שיפרתי ממה שספגתי בראשית חיי... כאשר הצפות על חוסר יכולתי וחוסר תכלית לחיי מתחילות להיבנות זו על זו (וכל ספינותי טובעות - אויש כמה נסחפתי לזה בעבר....) היום אני מצליחה לעצור את זה ואומרת לעצמי: הנה את מתחילה.... הנה זה קורה לך שוב. בואי נעצור את זה. ותודה לאל שהיום אני אכן מצליחה לעצור. מכריחה את עצמי להתחבר לצדדים החיוביים שבחיי, לנקודות אור, להביט אחורה ולראות שאכן עשיתי צעדים גדולים, ומתחילה לפרט אותם לעצמי... מודעת לכך שיש לי שאיפות גדולות יותר ממה שכנראה אני מסוגלת להגיע כרגע (כאשר אני נכנסת לקטע של כמה עוד יש לי להתקדם וכמה עוד עלי לשנות כדי לחיות יותר טוב...) מרגיעה את עצמי כשאני אומרת: העיקר שאני בדרך....העיקר שאני עושה אחרת ממה שלימדו אותי...
ומאד נכונות. שדה גם להזכיר לעצמנו את היקרים לנו שתלויים בנו היא טכניקה חזקה. אבל אין בה התייחסות לעצמך אלא שוב לזולת. מה את אומרת לעצמך כדי לחזק את אמונתך בעצמך בכוחותייך ביופייך בכשרונך בזכויות שלך? אמירות שהורים אומרים לילדים ואחר כך הן מופנמות פנימה להקלטות שלו כבוגר. את יפה את מיוחדת את מוכשרת אוהבת אותך מקבלת אותך כמו שאת העולם פתוח יש לך הזדמנויות בטאי את עצמך העתיד לפנייך ועוד. עוד טכניקה היא להביט בגופך לומר זו כף היד שלי היא קטנה היא עדינה אני פה ועכשיו אלו האצבעות שלי אלו המפרקים זו נקודת חן זה פר קהיד שלי זו הזרוע וכו וכו להתמקד ולפרגן איבר איבר לגוף ולנשום עמוקות תוך כדי. יש לי גוף יפה. אהוב. ראוי למגע אוהד. נושם . חי. פלא. השלב הבא הוא לשים מוסיקה מרגיעה לשכב ע לשטיחון ולאט לאט להתחיל לזוז באופן חופשי כל תנוחה כל תנועה של רץף של תנועה שיהיה חופשי ורק מרצון זה לוקח זמן לי לקח המון זמן לזוז אבל אחרי כמה שנים של תירגול שבועי הגעתי למצב של לרקוד שעות בצורה חופשית לגמרי בלי אף מחשבה בראש.
לטריגרים עובדות לי טוב מיומנויות הניתוק... ולהצפה רעה או התקף חרדה (ויש לכל השלושה איזורים חופפים), אם אני יכולה אני מתכרבלת במיטה ובורחת לשינה, שמה בושם, מעלעלת בעיתון אפנה. נוגעת בחפצים שאני אוהבת, מנסה להקשיב לקלטת הרפיה, אוכלת משהו טעים, שותה קפה... אם שום דבר לא עוזר אני שולחת מייל למטפל/ מתקשרת אם זה ממש רע וחייבת פיתרון מיידי לוקחת כדור הרגעה אם זה מעשי ואין סיכוי שאם זה יותר מדי מרגיע אני בצרות. אני חייבת להגיד שאני לא אוהבת ספרי נפגעות ו"היגידי לואיז היי" לא יודעת למה כל ההתנסויות המעוותות האלו הניבו צורך חזק ופתולוגי כמעט להיות אני ורק אני ולהגיד דברים במילים שלי ובקול שלי אולי בגלל שכל כך הרבה שנים הרגשתי שמסוכן להיות כולי ואני מפצה על זמן אבוד? אני חושבת שהמשותף להכל הוא לתפוש את חוט השליטה בחזרה... ו...אופיר, את אמא נוטפת אהבה...כזה כיף לקרא כשאת כותבת על הילדים שלך.
