בסוף החלטתי להשאר בדירה,ולא לנסוע לאף מקום למרות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שהוזמנתי,מרגישה שחייבת את הפינה שלי,לא רוצה להיות בין אנשים,ילדים,תינוקות כי זה מכאיב מידי,היום בבוקר חשבתי שאני מאבדת את הצפון,הלכתי לסופר אצלנו בישוב מלא אנשים ערב חג,צפיפות,מגע חטוף,תימרון בין המדפים,אחד בתוך השני,רעש,הרגשתי שעוד רגע ואני מתחילה לצעוק שם ומפלס הכעס עולה,התעייפתי נפשית ופיזית,צריכה הרבה שקט,בלי צעקות,בלי רעש,בזמן האחרון אני רגישה לרעשים לא מסוגלת לשמוע כלום,הכל אני עושה בווליום שקט, לא יודעת מה יש לי,פעם לא הייתי כזאת,אני מלאה בכעס וזעם,ואני משתדלת לא לפרוק את זה על הסביבה,לא יכולה שיגעו בי גם. אני מרגישה שאני יושבת על חבית נפץ,כל הזמן בא לי לבכות,ולא מצליחה להוציא כלום יש בי צעקה עמוקה בפנים שלוכדת אותי בתוך הכלא של עצמי. אני צריכה להכנס לבועה שלי,צריכה את הבועה שלי לא לשמוע כלום רק לראות לא להראות
מאחלת לך חג רגוע ושקט...יש מקום בבועה שלך גם בשבילי? מחבקת חזק http://www.johndawson.org/bubbles/Bubble_0039.jpg דמעה
אהבתי את הבועה....אנסה לזכור אותה בדמיוני תמיד....
אני חושבת שאת צריכה לצעוק את הצעקה שנמצאת אצלך, שלוכדת אותך בכלא, לצעוק מהלב, לצעוק ולשחרר...לצעוק ולהשתחרר...אפילו אם רק קצת, ההפוגה תעזור
יקירתי! מבינה את הצורך שלך בשקט.... כשיש רעש אי אפשר לשמוע אותך צועקת את הצעקה שבפנים. כבר שנים אני חולמת ליסוע עםמבינות דבר לדיונה באשדוד, לצפות בשקיעה, לצרוח בכל הכוח ואז להתגלגל בחול... את באה?!
http://www.1202.org.il/download/pictures/10.jpg
