עייפתי...מעצמי

עייפתי כבר, אין לי כוח.... קמה כל בוקר ושונאת את מה שאני רואה במראה... שונאת את הפנים, את השיער, את הגוף- את הכל!!! אומרים שרזיתי- אני חושבת שיש לי גוף מגעיל, מסתכלת במראה לאחר המקלחת ונגעלת.... אומרים לי שאני יפה- אבל לא מבינה, לא חושבת שאני הכי מכוערת אבל ממש ממש לא יפה שואלים אותי איך זה שאין לי אף אחד, אומרים שלא מבינים למה אני לבד-אני לא מבינה למה בכלל מישהו ירצה אותי, לא יפה, לא חתיכה, ופגועה נפשית... "ממש מציאה" עייפתי... מעצמי

זה מצוין שאת מקיאה את שאת רואה במראה- שהנה בבואה לנפש ואספקלריה- לנשמה הפצועה. לאחר ההקאה, ההכאה על העבר וההוקאה בפומבי תחושי הקלה ותעבדי את האלמנטים הקשים ותתחקי אחר מקורם בטיפול שורשי. מחבקת ותומכת בך בשלב התחושות הקשות הצפות ומכלות כל חלקה טובה. שדה ניר.

כמה כבר אפשר ל"הקיא"? בסוף אני עוד אהיה "אנורקסית"... רוצה להפסיק להקיא, להיות בחורה "מלאה"- לאהוב, רק פעם אחת, את מה שאני רואה פעם אחת...