משהו על סבלנות וסובלנות

חלף לו היום הזה, כל אחד לקח אותו למקום שלו... מי שצם, מי שלא... אבל היום הזה לא נימדד רק בצום הפיזי, חיות רעות חסרות סובלנות שמנערות רכב עם פעוט חולה בתוכו... זוהי לא סובלנות!!!! זוהי התלהמות וכפייה בהתגלמותה... כשאף אחד מאותה חבורה מזוהמת, לא עוצר לרגע, ושואל את עצמו אולי קרה משהו? כפייה היא גם אמירה נחרצת, בקשר ליום הזה... יש מי שביום הזה מתחברת לאלוהים לקבל תמיכה, ויש מי שמבקשת תמיכה מהמקום הזה... (וזה בסדר גמור) אני אישית , ביום הזה של חשבון הנפש, הגעתי למסקנה. שאת חשבונות הנפש שלי אני חייבת קודם כל לעצמי... לעשות דברים מתוך אמונה שלמה בהם, ולא על מנת לרצות אף אחד. והכי חשוב להזהר בדברי, לנסות לזהות מי ייפגע, עוד לפני שהאמירה נשלחת... מאד מקווה שיצליח לי... מבטיחה להשתדל, עובדת על זה קשה.

כל מילה- מילמיליאן! מחזיקה לך אצבעות..... אני ממוטטת ומותשת מהצום.........ומהתובנות והמענות.......

הרבה יותר חשוב שיהיה לך מקום להיות את. בכעס וברוגע. בעצב ובשמחה. את לא אדם מאוד אגרסיבי. המקום הזה קיים עבורך ועבור עוד שנפגעו כדי לכתוב ללא חשש. את לא בדיוק אדם משתלח או חסר מעצורים שיפגע באחרים ללא סיבה. לי חשובה האותנטיות שלך ומקום בטוח לך ולי ולעוד אחרות יותר מאשר סתימת פיות עצמית. ואם כעסת והבעת את הכעס שלך? מה בדיוק קרה? אנשים כאן מרשים לעצמם הרבה יותר (ראי למטה) והעולם לא נחרב למרות שאולי לא נעים לקרא לצד זה או אחר ומי שלא נוח לו יכול להעיר או להתעלם.

כועסת ולא סולחת להם. חבל לי שלא ראיתי את הפנים שלהם. אבל אני לא אנוח ולא אשתוק. בעיתון המקומי ברדיו בכל מקום אוקיע וארדוף מעתה את הפאנאטיות החשוכה . ולגבי איך ומה לכתוב מאד מבינה אותך לא אחת אני מוחקת אחרי הגהה דברים כי הם משתמעים לשתי פנים. אולם חייבת לומר גם שיש אנשים שמה שלא תגידי ואיך שלא תגידי הם באו כדי להפגע... מכירה את זה? אז אל תקחי את הכול על עצמך לפחות חמישים חמישים יש בקטע הזה. ואלו שנעלבים בקולי קולות וצועקים גוואלד... זו הבחירה שלהם. ולפעמים יש בזה רווח לא מועט עבורם. מקבלים תשומי רוצים שיתנצלו ויתרפסו לפניהם ועוד ועוד.