בוקר

אני מרגישה מאוד מדוכדכת בזמן האחרון. הכל צף ועולה לי, חוזרים לי פלאשבקים ואני רואה אותו בדמיוני. אני מנסה לחיות עם הידיעה שהוא משוחרר כבר ממזמן ואני עדיין כלואה בתוך בית כלא. אבל העניין הוא, שאני לא מסוגלת. לא מסוגלת לחיות ולהתנהל כשורה. להתנהג כמו בן אדם נורמאלי. לא מתפקדת. איבדתי עניין בהכל, ולא רואה כבר איזה עתיד מצפה לי. אין לי תיאבון כבר להמשיך בדבר. המשפחה אינה אכפתית תומכת או חמה. (עברתי גילוי עריות בילדותי). החבר אינו תומך, אינו מבין ואינו מנסה להבין. לא מבינה בכלל אם הוא אוהב אותי או לא. אני מרגישה כל הזמן לבד וחנוקה. החבר שקוע בבעיות שלו ולא רואה דבר ממה שמונח מולו. מזה שאני במשבר קשה. ובמצב נפשי דפוק. הוא אמר לי שהוא לא יודע אם יוכל להתמודד איתי, ושהחיים שלו נראים כך בגללי, ושאני תמיד אשמה בהכל. אמא שלו יושבת לו על הראש וחונקת אותו ופשוט לא משחררת אותו. והוא מפחד מעצמאות. מלהיות איתי. למרות שהוא קצת צודק. ואני באמת בלתי נסבלת לפעמים עם ההתנהגות האימפולסיבית שלי והצעקנית שלי, וכל הרגשות שלי שמתפרצים. ועוד צעק עליי שבגלל שדפקו אותי ושהחיים שלי דפוקים זה לא אומר שאני צריכה להיות מגעילה ולהוציא את התסכול שלי על כולם. בקיצור, אין לי מושג לאן זה הולך. אולי זה נגמר מבחינתי. נשבר לי. באמת. ועוד עם עניין העבודה שאני שונאת. ואני עובדת בה כבר שנים ומחפשת תירוצים למה לא להגיע ולראות שם אף אחד. והעניין שאני עדיין גרה אצל ההורים ואיני מסתדרת איתם. למה בכלל אני עדיין חיה? מה אני אמורה לעשות? אני פשוט סובלת כל הזמן ):

אני יודעת שאני בלתי נסבלת לסביבה לפעמים. ולפעמים אני תוהה אם מגיע לי משהו? והאם אני אדם טוב? והאם מגיע לי אי פעם לשמוח ולחייך? מישהי אמרה לי, שרואים שכואב לי לחייך. החיוך שלי מלא בעצב, בלב שבור ומבולבל. בלב הרוס. שנפצע מדמם ולא נרפא. הנפש שלי מחפשת מרגוע ולא מוצאת. לפעמים אני מרגישה שאני משתגעת ובסך הכל זקוקה לחיבוק חזק שאומר שהכל יהיה בסדר. לא יודעת אם יש לי סיכוי בעולם הזה. איני מסתדרת עם אנשים ומעדיפה להיות עם עצמי לרוב. איני מסכימה עם דבר ומעדיפה את דעותיי לרוב. לא מקשיבה ולא לומדת. החיים שלי אף פעם לא היו עליזים ושמחים ובעיקר זכורים לי ימי כאב ועצב. אלימות. מוות. קללות. ניסיון לרצח. שלי. איומים. אונס. כוח. צעקות.משטרה. חקירות.רופאים. קשירה. תרופות. בתי חולים. שנאה. שנאה עצומה.

קראתי אותך, מחבקת אותך אם נכון לך .לא יודעת אם את בטיפול או לא אבל נראה לי שהכרחי . בןהזוג אולי צודק ואולי זה לא המיכסה שלך מה שחשוב זה איך את דואגת לעצמך ומשפרת את המקומות החלשים הפגועים .