היי בנות יקרות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מה שלומכן? כיף לראות שמשהו נשאר כאן.. למרות שאם לא נתחזק זאת, הוא יעלם.. כתבתי כאן כמה פעמים תגובות ומשום מה ההודעות לא נשלחו אחרי שהארכתי בכתיבה ובהכלה וזה היה מאוד מאכזב... ומתיש.. כעת אני ליד מחשב ויש לי אפשרות לכתוב אז מקווה שישלח. אני כבר בחודש ה9!! ומתקרבת לתאריך המשוער.. הזוי איך שהזמן עובר.. כל תקופת ההריון או יותר נכון רובה עברה בצורה לא קלה בכלל.. מלא טריגרים.. מלא מריבות בזוגיות.. מלא מתח.. מלא פחד..מלא זכרונות ועוד..... ב"ה הגעתי לרגע זה.. בוא אני מנסה לשנן לעצמי ולעכל את הלידה וביאת ילד לעולם בעז"ה בריא ושלם.. ובכלל את אובדן העצמי (לפחות בתקופה הקרובה) לעכל שזה מעבר חד מאישה נשואה טרייה ל"אמא" - מה זה אומר?!?!? האם אעמוד בזה.......??? וואי.. אין לי איך להתחיל בכלל לשחזר מה עבר עליי.. את הכאב הדמעות הבלבול הכל.... הרצון לברוח, ואין לאן.... להאחז חזק חזק חזק... לנשוך שפתחיים ולשנן זה יעבור..... בלי לדעת מתי ואיך פשוט לעצום עיניים לדמוע כשאפשר לצעוק להחזיק חזק לא להרפות...... אפילו שאני ל ב ד ואין מי ששומע את הצעקות הללו אין מי שמוחה את הדמעות ואין מי שיאמר לי שזה יעבור ויחבק.... הייתי שם לבד!! ועדיין... אבל כמו גלים.. פעם הגל בשיאו ואז חונק ומרגישים איך הכוחות אוזלים ורוצים לעזוב הכל (ממילא אין מי שרואה כמה מאמץ ועבודה אני עושה וכמה אני משקיעה אלא 'שומעת' את ההיפך) מעבר לכך, אמא של תלמידה נכנסה אליי לאסיפת הורים ובלי הכנה מוקדמת אמרה לי איך שאני דומה לאחותי אמרתי אחותי? אמרה כן.. וניסתה לברר את סיבת הנתק ושאחזיר את הקשר וכו' היא סיפרה לי שהיא שוב בהריון (היא ילדה ילד נוסף מיד אחרי שהתחתנתי שגם עליו לא ידעתי..) כמה כאב!! פשוט הרגשתי שעכשיו עשו לי תזכורת לכאב הענק ולקרע המשפחתי באופן יום יומי כי אלמד את התלמידה שלי ואזכר באחיינית המתוקה שלי שעולה כיתה אחר כיתה ואיני מכירה אותה כבר, אכיר בעובדה שיש לאחותי עוד ועוד ילדים בקצב בערך של שנה הפרש בין אחד לשני שאני כבר לא מכירה ורק שומעת על ההריון.. מתחילה לחשוב שאולי בעלה משכנע אותה כדי להרוס אותי עוד מבפנים.. שהוא ממשיך חיים רגיל... עם אחותי... ואני זו שנרקבת בפנים עם ה"סוד" הזה.. ומאפשרת להם לחיות כמשפחה עם אבא ואמא.. ורק מוציאה את עצמי מהתמונה (שבכלל לא הכנסתי את עצמי לשם..) גם כשסיפרתי את מה שקרא להוריי לא יכולנו לעשות כלום.... גם להתלונן אין לי כוחות.. רק פחד עצום.. אותה אמא התקשרה אליי (כביכול לדבר על ביתה) ואז העלתה שוב את העניין עם אחותי.... כמה שהיא לא מבינה... זה לא תלוי בי.. זה לא קשור אליי.. אני לא שונאת את אחותי.. אני מתגעגעת אליה בטירוף.. אני כל הזמן חושבת עליה.. אני צריכה אותה.. כואב לי שאין קשה.. אני מרגישה אותה כל הזמן ומנסה מכל מקום שאני יכולה לברר עליה ולשמוע בשלומה... אבל יש לה בעל שעליו אני לא יכולה לשמוע!! אני נלחמת על כל צעד בחיי בגללו....... הוא חי לו.. ומשאיר אותי שותקת.. סוחף את אחותי וגורם לה להבין שאנחנו טועים ונוצר מצב שהיא זו שמתרחקת ממנו... מהמשפחה.. אז זה בהחלט עזר לי כי כך הפגיעה לא ממשיכה... אבל זה גרם לקרע ענק ולכאב גדול שלא מדובר.... אני כבר מתחילה לנסות להכניס לעצמי שעברו הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו.. אולי עכשיו, לאחר שהתחתנתי, וכשאני בהריון יהיה לי יותר קל להתמודד עם המציאות.. ולהחזיר את הקשר עם אחותי (שזה מה שקשה לי במיוחד כרגע..) הבעיה היא שבגלל כל הנתק של השנים צריך להסביר לה.. שכל מה שהיא חושבת זה הפוך........ מי אמר שהיא תאמין? מי אמר שכדאי? מי יודע מה יהיה?........ ומכאן אמי מגיעה למסקנה שאני משננת לעצמי: לנסות לשכוח מקיומה!! לשכוח שיש לי אחות אחת ויחידה! אחות מדהימה! שיש לי אחיינים מתוקים! שיש לה חיים מעבר לעיניי....! לשכוחחחחחחחחחחחחח המסקנה הזו כאילו מתקיימת ביום יום שאני עסוקה, זה נמצא בסטנד-בי עד הפעם שאני מעלה זאת שוב בטיפול או שיש לי תזכורת מבחוץ כמו אותה אמא של תלמידה...... חייבת לסיים... אני אתכן! למרות שבמכתב זה פרקתי מעצמי.. תאמינו לי שכתבתי מהפלאפון ולצערי זה לא נשלח.. מקווה שהעניין יסתדר.. שבת שלום מתמודדת
וואו...ממש עוד מעט יהיה לך ילד :) שיהיה בהצלחה, מחזיקה אצבעות שהכל יעבור בשלום אי"ה...בהחלט קשה ההתמודדות, מקווה שבטיפול היא תעזור לך להתמודד עם הכל, שלך, מיכל
תודה מיכל יקרה! מה שלומך?? שיהיה שבוע טוב ומוצלח.. חיבוק אוהב.. מתמודדת
