מתמודדת יקרה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
עוררת בי חיוך...יש פורם של אודי שנקרא פסיכולוגיה קלינית ובמבי ואני כותבות שם...מוזמנת להציץ :), נשמע שאת בסדר, השגרה הברוכה הא?...איך ההריון? שימרי על עצמך ותודה על החיבוק, קבלי חזרה. מיכל
היי מיכלי!! חמודה את.. תודה שהסברת.. הבנתי שיש משהו שאני מבינה בערך.. חח אני... אפשר לומר במצב מתייצב, עוברת בין גלים- פעם סוער ואז טיפל'ה נרגע.. רשמתי למטה בכותרות מה עובר עליי בו זמנית בתקופה האחרונה.. ביום הנוכחי הזה נהיה לי קצת רוגע ב"ה כפי שגם את הצלחת לחוש.. לגבי ההריון- מתקדם.. נכנסתי לחודש השביעי.. ועם זה בא הלחץ מהלידה.... מנסה לא לחשוב על כך יותר מידיי.. אבל כנראה זה מנקר בי בתת מודע אפילו- אני מכווצת בשעת קיום יחסים (יותר ממה שכבר היה קודם לכן..) וכן כל כאב בייחוד עכשיו כשחליתי בשפעת ובסינוסים הטריף אותי.. והתחלתי לבכות אך אעבור את הלידה...?!?! והאבסורד הוא שפתאום במחשבות ובריגושים בא לי לצפות בסאדו הכי אכזרי שקיים.. אבל לא מסוגלת לחוות כזה דבר למרות שזה מושך ומרגש אותי לראות דווקא את זה... בקיצור.. נמצאת במצב ביניים מאוד מעורפל ולפעמים מתבהר רק כדי שאוכל לנשום ולו במעט.. תוסיפי את מה שרשמתי למטה- ההריון, העבודה, הטיפול, המעבר דירה, הזוגיות, הגעגועים לאחותי ולאחינים שלי, החגים, ומה לא... הכל יחד הביא את החורף תרתי משמע בבת אחת... לפעמים מבול לפעמים את הקור ולפעמים את החום........ קל לי גם לכתוב עכשיו כי יש לי קצת הקלה.. מקווה שהיא תימשך לפחות שיתאזנו הדברים והלאה...... מה שלומך את? איך עברו עלייך החגים? איך החלה השיגרה? תודה על החיבוק.. זה מלטף אותי כעת.. שולחת גם לך עם הרבה חום ואהבה מתמודדת
אין כמו השגרה...היום עצוב לי קצת, הפורם של אודי ריק כזה...ובכלל המטפלת שלי קצת שמה לי גבול למרות שהיא נהדרת ומקסימה ומוכנה לקשר בין פגישות תמיד ולא תאמר כלום אם אצור קשר...כנראה שזה מתחיל להעיק...מבאס.
מתמודדת, תודה על המילים החמות :) ..אגב,הניק שבחרת -מתמודדת.. העביר באסוציאציה שלי את דמויות היהודים שיוצאים ממצרים, הולכים במדבר,צמאים, יחפים,טועים,תועים ואף תוהים... אך ממשיכים ללכת,מתמודדים.. לא מוותרים... וכן, אני מרגישה קצת כמו אחותה של מיכל :) מרגיש לי בפורום של אודי (פסיכולוגיה קלינית) קצת כמו סוג של משפחה.. ואודי הוא האבא האולטימטיבי :) מיכל, ..אם מותר.. את אומרת שאצלך היה בגיל מוקדם ונפסק בבת אחת... אם מתאים לך לשתף אשמח לשמוע, תזכרי שכמובן את מחוייבת רק לעצמך. ותשתפי רק אם וכמה שנוח לך.. הפוגע שפגע בי הוא קרוב משפחה ,דרגה ראשונה, שהתחיל לפגוע בי בהיותי בערך בת 10 , וזה נמשך בערך עד גיל 11 ומשהו... היות והקשר שלי עם בן זוגי אפלטוני, בחרתי לשתף אותו לגבי הפגיעה שחוויתי. עשיתי את הצעד הזה שבו שיתפתי אותו, מתוך רצון ואולי צורך שהוא יבין שזה קושי שלי שלא קשור אליו. שהקושי שלי לא מאפשר לי (נכון לעכשיו ) מגע פיזי עם אף לא גבר אחד עלי אדמות.. והצורך הפיזי היחידי שלי כרגע הוא בחיבוק/מגע רך של אם .. חיבוק ועטיפה של אמא צביה :((( כן... עצוב :( במבי.
