טריגר! סליחה שאני קיימת
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מרגישה נורא..תמונות צפות רצות...הכאב החרא הזוועה הכל משתלט..הכל חוזר..אני לא כאן.. התרופות לא מועילות...צרחות באוזניים קללות מכות רצת כוויות ילדה קטנה ודפוקה!!! מלוכלכת!!!!לא מוגנת!! לא שמורה!! לא שווה כלום..כלבה מזוינת,כלבה מלוכלכת!!!!!! צרחות צרחות אימה פחד שיתוק חרדה..אני רוצה סמים!!!!!!! להסניף להזריק לעשן לשכוח לא לחשוב לא לזכור לא להרגישששששששש שורף לי הלב!! לא מסוגלת!!! רוצה לפגוע בעצמי!!!!! לברוח מכאן לנצח!!!!!!!!!!!!!!!
שלום לך כן, שומעים את הכאב העצום.... את הקושי האדיר.... את התחושות הבלתי נסבלות..... את השיחזורים המאיימים.... את הלבד גם, אולי.. את הרצון שהכל יעלם כאילו לא היה...... ליטל יקרה, אני כל כך מכירה את הרצון הזה שבמקום לתת את הכאב למי שפגע אנו מייסרות וכואבות את עצמינו... ולא מספיק זה- אנו גם פוגעות בעצמינו רק כדי לחוש הקלה, ניתוק, שיכחה, ולפעמים גם להיזכר... להרגיש... כדי לדעת אפילו בתת מודע שהקושי נוצר בעקבות מישהו אחר (גם אם לא תמיד הבנו שאנו נפגענו...) ליטלוש, לחתוך, לעשות כוויות, לקחת סמים..... לא באמת עוזר- רק מחמיר! אני יודעת שאת בפנים יודעת את זה. אבל בכל אופן עולות המחשבות על זה כי את רוצה לשכוח.. לא להרגיש.. אבל בכל אופן, גם אם הכדורים לא מועילים עכשיו. יש עוד דרכים שיכולות לסייע אפילו שהן יותר קשות... והדבר הראשון- אל תהיי לבד! כדורים- תתייעצי אם כדאי להחליף ולו לזמן מועט. מטפלת- רצוי מאוד! לטפל! לדבר! לנתח את הכאב! (מה שלא עושים הסמים ושאר הדברים...) אולי גם היא תוכל ללוות אותך פעמיים בשבוע בזמן הזה?! חיבוקים ואהבה ע"י חברה טובה קרובה שאת סומכת עליה או מישהו מהמשפחה הקרובה או הרחוקה..... 1202- לרגעים בהם את לבד. ולשרוד את הרגע... לכתוב- פה או לעצמך..... לבכות- הכאב צף בזמן הבכי מאוד, אבל מוציא קצת אחריו... להתפלל בכל לשון שהיא ולקוות.... לעלום אל תעזבי את החבל. יש אור, גם אם הוא רחוק... את חשובה כאן! בעלום! ומגיע לך לראות את האור! אפילו שאני גם עוברת תקופה לא פשוטה בכלל, הרגשתי את המהירות בה אני חייבת להגיב, בלי לדעת מה לכתוב, כתבתי את שעל ליבי- אלייך... זכרי תמיד עד כמה שאפשר. ותזכירי לעצמך שוב ושוב: הכאב הקושי קיים. צורת ההתמודדות איתו לא קלה בכלל. והדרך שאת רוצה לבחור היא הדרך שתוביל בסופו של דבר לטוב האמיתי שלך! ולא להרס הנפשי והגופני שלך! מחבקת. מקווה שהצלחת להתחבר למה שניסיתי לתת לך מהלב ממש.. מתמודדת
תודה על מה שכתבת... כן פגעתי בסוף..כי הכל היה בלתי נסבל אך,אני שואלת את עצמי...כמה אני יוכל להמשיך כך??? לנסות!!! לשרוד!! אני בטיפול כבר שנה וחצי..ועדיין סגורה וחשדנית זה לא שיש לי ספק בעניין הפגיעות..אני יודעת הכל!!!!! אולי בעצם לא הכל,כי עולות עוד תמונות ועוד.. מרגישה על הקצה...יותר מידי!! נסיתי להתפלל לאלוהים,אבל הוא לא שומע אני לא יודעת כלום בעניין בכל אופן אם הוא קיים הוא מכעיס בטרוף!!!! למה לו להתעלל בילדים קטנים חסרי ישע???? איך הוא נותן לדברים לקרות!?? איך לא בודקים כל אדם לפני שהוא מחליט להביא לעולם ילד אם הוא ראויי להיות הורה או לא!!!????? איך לא שמרו עליי???? למה????? איך לא ראו צלקות?? איך לא שמעו צעקות...איך התעלמו מהתפרצויות זעם..איך הכו שוב ושוב!! איך יש אנשים מפלצתיים כאלה בעולם??? איך ילד צריך לפחד ולשנוא את הוריו ולאהוב כי הם היחדים שקיימים לו...אך לדעת שהם גם יכולים לרצוח אותו..להתעלל לפצוע להתעלם!!!!!!!!!!!! רק בכתיבה אני קצת נפתחת וזה אפילו לא טיפה מים!!! לא יודעת מה לעשות!!! אני כבר כמה שנים בסרט הרע הזה!!! מרגישה סתומה שהפסקתי סמים כדיי לחיות ובסוף חטפתי כאפה לפנים!!!!!!!!!!!!!!!
