בדידות.... ט'
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני לבד, לבד, הכי בעולם לבד.... ויש אנשים מדהימים סביבי, יש לי מטפלת מדהימה ובעל מקסים... אבל אני לבדבהחלטה האם לקבל את העובדה שאבא שלי פגע בי, מרגישה שזה כמו להכנס לבור שחור שניסיתי כ"כ הרבה שנים לאמר לעצמי שהוא לא קיים שזה לא נכון ושהוא אהב אותי ולא רצה לפגוע בי... המחשבה שכל מה שעובר עלי עכשיו זה בגללו, בגלל האדם שהיה אמור הכי בעולם לשמור עלי ולדאוג שדברים כאלו לא יקרו זה בלתי נסבל, לא יכול להיות!!!!!!!!! לא!!!!! לא!!!!! אבות לא עושים דברים כאלו!!!!! והפחד הפחד המטורף וחסר ההגיון שאם אני אחשוב על זה הוא ידע ויבוא ושוב יפגע בי מטריף אותי......... יואו, אני כותבת מבולבל ולא ברור אבל ככה אני מרגישה... מטורפת לגמרי... לא הגיונית בכלל... מרגישה כמו ילדה קטנה לבד ביער גדול חשוך ומפחיד ואני כ"כ מפחדת!!!! למה הכל צריך להיות ככה?????? אוף, רע לי, אני לא הולכת לעבוד, אין לי כוחות ואני מרגישה תקועה........... אני לא כותבת פה הרבה ומאוד קשה לי להגיב לכן יקרות אבל אני קוראת אתכן כל הזמן ואתן בלב שלי... שולחת בלי לקרוא שוב...
איתך.... מבינה.. כואבת... מחבקת... קשה לי להרחיב, מקווה שתרגישי מה שרציתי להגיש לך גם בכמה מילים בודדות שרשמתי... מתמודדת
אבל אני רואה גם התקדמות עדירה!!!סערה שלי,יקרה,שימי לב שאת מפחדת אבל מצליחה להיות במקום הזה!!!שימי לב,כמה כוח יש לך!את חזקה.נכון זה מפחיד להסתכל לילדה הזות בעיניים.תמסרי לה ממני חיבוק חם ועוטף,מגיע לה!אני איתך.לא תמיד יש לי זמן להגיב אבל אני קוראת כמוך ומידי פעם גם כותבת.אולי גרמתי לך להיות קצת פחות לבד? ים,בחיבוק
