טריגר!!
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
היי....... התחלתי את השגרה. העבודה תופסת אותי חזק עד שאתאקלם.... כיתות חדשות, הכל התחיל טוב ובס"ד ימשיך טוב... בימים אחרונים אלו.. משום מקום באה לי פגיעה נוספת.. פגיעה שאין לי מושג איך הבאתי אותה על עצמי.. פגיעה לא עם הפוגע שהיה אלא עם מישהו שהכרתי שהיה לי לחבר בתקופה שלפני הנישואים.... חבר יקר.. שהרבה דיברתי עליו כאן... שלא הפנתי שכל הקשר הזה בכלל לא בא ממקום נכון.. עכשיו הגיעה ה"בום" אני מנותקת לחלוטין! בדיוק כמו אז... כל האלמנטים קרו.. הצעקה שלא יוצאת, הפתאומיות שהוא בא... בבית שלי.. הדפיקות בדלת הסגורה... והאוטומטיות שבה אני פותחת את הדלת בחשש ברגשות מעורבים.. בידיעה בתת מודע למה שעלול לקרא הכל משתולל וצועק לאאאאא אבל הדלת נפתחת למה ?!?!??!? אולי בגלל שאני מפחדת... ידעתי שהוא יודע שאני בבית.. אולי היה בי פחד לאבד חבר יקר.. (מי שיער שזה מה שיקרה ממש....?! זה לא היה צפוי...) רק שהיום בשונה מבעבר אני יודעת לבטא את הרגשת הגועל, הליכלוך הזוועות..... יודעת בוודאות שלא קראתי לו. ק"ו לא לכזה דבר.... יודעת שבפניםלא רציתי ושהייתי מאובנת והתנהלתי איכשהו...... אבל אני מנותקת מעבר לכל זה... הכל בפנים, כל הגועל... ואני... אני חוזרת למקום המוכר של פעם- למקום שמתנתק טוטאלית... למקום שמרגיש רע בפנים אבל מתנהל ומנהל חיים מצויינים כאילו לא קרה כלום... עבודה, זוגיות, הריון..... נכון, זה קרה ממש לפני כמה זמן... אולי יפול האסימון.. אולי ימחק כליל.. בדיוק כמו אז... לא יודעת מה איתי..... יודעת שאני מתנהלת רגיל.. אבל אני עדיין בהלם.. בזעזוע... עוד לא מרגישה את הדימום, עוד לא את ההרס.... לא את עצמי.. ולא מה שקרה.... אני אומנם מתבטאת (שאת זה אין לי מושג איך אני עושה, אולי מישהי מתוכי כותבת ולא באמת אני.... אני- אי שם, מנותקת... בוהה.... רגילה...) לילה טוב. בשורות טובות..... אוהבת. מחבקת. מתנצלת למי שהיה קשה לקרא... מתנצלת שאני לא מוצאת בתחילת השגרה זמן להגיב לכל מי שכתבה... מציאות, אוריה, אורחת... אני אתכן... מחכה לזמן.... ופתאום באה אליי המכה הזו..... אני ממש מרגישה כאילו הייתי זונה בבית זונות שבא אליי מישהו עשה מה שעשה והלך..... נפל עליי בבום... אני גם לא מרגישה נפגעת ממנו- שלא תבינו לא נכון... אני פגועה מעצמי..............!!!!!!!!! אני צריכה אתכן... בבקשה תהיו איתי..... מתמודדת
זונה את אישה פגועה אולי יותר מימה שאת מבינה ויודעת אבל היום זה כן בידיים שלך דברי עם המטפלת ובס"ד תטפלי בעצמך ותהיי הכי תקיפה שאפשר אולי כשאת שם אצלה שלא יעיז לבוא יותר יש לך את הכוחות לעצור את זה . שולחת חיבוקים וכוחות
על התגובה והחיבוקים.... תודה! אני צריכה את זה...!
אני ממש יושבת ובוכה. את הבאת את זה על עצמך?! את לא אשמה,יקרה! בא לי להרוג אותו! את רוצה להגיש תלונה? שולחת לך חיבוק חם ואוטף. אל תשארי עם זה לבד. שלך,ים,בחום.
תודה על התגובה, ומתנצלת על הקושי לקרא ולהכיל את הדברים... אני לא מרגישה פגועה... אני מרגישה מלוכלכת ורע.. לא שפגעו בי, ולא שהוא פגע בי.. אני מרגישה משהו לא טוב בפנים... בחוץ הכל כאילו רגיל.. אם אנסה להגדיר זאת באופן ציורי זה כאילו אני עדיין בהלם אז הנפש מדממת אבל הגוף לא מרגיש כלום.... אני לא תופסת מה שקרה. רק יודעת לומר שזה לא מרגיש טוב. בכלל לא. אין לי שום מחשבה עליו שפגע בי... לא יודעת, לא מצליחה להסביר את הבלבול.... זה בתוכי. אני מרגישה את זה... אבל ברוב שעות היום מתנתקת לחלוטין קמה מוקדם יוצאת לעבודה מכינה אוכל מערכי שיעור טלפונים להורים מעקבי הריון זוגיות ועוד... מתחת לכל זה יש שחור....... לכלוך..... גועל..... בחילות אמיתיות. קיומיות. מעצמי.... מהאוטומטיות בה פעלתי... מה"שדה" המוכר לי..... הפיצול; מחשבות לצעוק לאאא אבל הכל קורה... וגם אני כאילו שם... מזייפת הנאות כדי שיגמר מהר... זה שחזור מטורף לפגיעה... ההיא מלפני כמה שנים..... בהחלט יש לי חזית נוספת לדבר בטיפול.... על להתלונן... זה לא עבר לי בראש... מה שכן עבר לי בראש זה להתקשר אליו לראות שהכל בסדר איתו... - סוג של התנהלות מוכר..... לא עשיתי זאת. אני גם אאבק בזה לא לעשות כן, כי היום אני קצת יותר יודעת מאשר אותה ילדה בתוכי שנפגעה... בדמעות חנוקות.... וכאב אדיר... כאב שלא באמת מבין... חיבוק גם לך באשר את ואני מקווה שבטוב מתמודדת
