חי ( 18 )ימים בין תקווה ליאוש

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

01/07/2014 | 23:40 | מאת: חטולית

הלב דואב ואין נחמה כמעט הכל נעשה על מנת למצוא אותם שום דבר כבר לא משנה תמיד תהיה אצבע מאשימה כלפי,,,,,, אלו היו ימים מבחינתי קשים במיוחד כי לא היה יום אחד שלא קיבלתי הודעה כזו או אחרת שנכתב בה - דחוף ללא דיחוי מיד להפיץ את ההודעה כאלו שבכך תלויים ועומדים חיי שלושת הנערים כך לפחות האמנתי וכך פעלתי אני רוצה להתנצל בפני כל מי שקיבלה ממני את אותן הודעות שוב ושוב עד כדי כך שנמאסתי עליהן אני באמת לא כועסת על אף אחת מהן,,,,,, ומקווה שגם הן לא תכעסנה עלי אני לא מתכוונת לציין כאן את השמות כי זה מיותר מעבר לזה גם הבנתי כבר שאינני חשובה עבורן בכלל וגם זה בסדר גמור!!! אחרי הכל לכל אחת יש את החיים שלה לנהל עד כאן ההתנצלות שלי . אם לא מפריע לכן , קיבלתי שיר אינני יודעת מי המחבר שלו לי הוא נגע מאוד ללב השיר נכתב כאלו משלושת קורבנות הרצח המתועב ומנסה להרגיע את האמהות שלהם אמא שלנו !!!! עכשיו הכל בסדר , באמת! כבר לא מפחיד , כבר לא קר הכל בסדר, כבר לא כואב כבר לא חשוך ומאיים אנחנו חופשיים לא כבולים רחוקים מהרוצים לאבדנו אנחנו לא בוכים , אנחנו מאושרים קיגבלו אותנו בשירה וריקודים ממש כמו בסרטים רואים כאן הכל ממש כאן מלמעלה חבל שאין מצלמה הנוף פשוט עוצר נשימה כבר פגשנו קדושים ועליונים אודי ורותי פוגל כבר הביאו לנו פרחים שלי דדון בירכה אותנו לשלום ומשפחת אטיאס אפתה עוגה ענקית מלא זכויות העם שלנו גם הרב אליהו למד איתנו תורה אמר חידוש ממש נפלא רמז שהגאולה קרובה אפילו דוד המלך פרט על הנבל ממש אין סופי פה והכל מואר ומושלם בא מלאך ואמר לנו שהס לנו מלדבר אבל דברים טובים יבואו על ישראל אמא? זוכרת ששאלנו למה כך נעשה? ולמה הגלות כה ארוכה? כאן אין שאלות כאן הכל מובן כי יש בורא לעולם ! זה החלק הראשון מאחר והשיר ארוך כאורך הגלות בפעם הבאה אם לא תהיה התנגדות אוסיף את החלק השני מי שרוצה מוזמנת להגיב ומי שאינה רוצה - גם בסדר לא להגיב שלכן-חטולית ליל מנוחה

לקריאה נוספת והעמקה
04/07/2014 | 20:16 | מאת:

זה כל כך קשה כל כך השבוע היה קשה כשנמצאו הגופות חשתי כיצד נשאבים ממני כל הכוחות כשהשמיעו הקלטה נשברתי מציאות קשה בלתי אפשרית מחזקת ושולחת תנחומים למשפחות אידה

07/07/2014 | 22:11 | מאת: חטולית

אני יודעת שהמצב היה קשה עבור כולם רואה בעיני גם את כל אלה שלא מסוגלים להסיר את מבטם ממרקע הטלוויזיה יושבים וכוססים צפורנים שותים ובולעים כל מילה שנאמרת,,,,,,,, מזילים דמעות רבות של כאב ולא מסוגלים לזוז משם נאטמתי לגמרי מרוב כאב אפילו קיללתי את החוטפים - דבר שברגיל לעולם אינני מקללת חוסר אונים מאמינה שעוד המונים הרגישו כמוני איזה ביזבוז משווע של חיים כל כך צעירים אני לא אוסיף את החלק השני של השיר מהסיבות המובנות תודה-חטולית