שבת שלום בנות יקרות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שבת שלום לכולם שלווה בשורות טובות לכולם אידה עו"ס MSW פסיכותרפיסית אלה הדברים שלמדתי באוטוסטרדה של החיים מאת: טל עזר מתוך אתר בא במייל http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=21906&source=moremails החיים הם אוטוסטרדה ארוכה וכולנו נוהגים בה בריכוז וברצינות, אך מפעם לפעם, כדאי להאט, לעצור בשולי הדרך ולנשום. החיים הם שיעור ארוך וכולנו שוקדים בו בריכוז וברצינות, אך מפעם לפעם, כדאי להרים את הראש, להוריד את העט ולהביט דרך החלון. אלה הדברים החשובים שלמדתי באוטוסטרדה של חיי... פרחים החיים לימדו אותי שכל אחד צריך לעבור שיעור בחיים. ההבדל הוא במערכת השעות. החיים לימדו אותי שיש דבר כזה טעויות והן קורות כמעט תמיד, ושבסופו של דבר אם לא לומדים מטעויות, לומדים את הטעויות וגם זה משהו. החיים לימדו אותי שהעובדה שאני יודעת שדברים כואבים יקרו, לא עושה אותם פחות כואבים כשהם קורים. החיים לימדו אותי להודות שאני לא יודעת הכול. החיים לימדו אותי שמותר לפעמים להוריד את הראש ולצלול, מבלי להתנצל. הם גם לימדו אותי שצריך לפעמים להרים את הראש בגאווה, כי יש על מה. החיים לימדו אותי שאם לא נכבד את עצמנו, אף אחד לא יכבד אותנו, ושאם לא נדע מה אנחנו רוצים, אף פעם לא נפסיק לחפש. החיים לימדו אותי מילים יפות ומילים עצובות ומילים מעצימות ומילים נרדפות. הם גם לימדו אותי שיש פעמים בהן הכי טוב זה לשתוק. החיים לימדו אותי שאמת זה לא תמיד נכון, רק נכון לעכשיו. החיים לימדו אותי שדמעות סופן להתייבש, אך גם להיאגר מחדש. דמעות, בניגוד לגברים, זמינות תמיד. החיים לימדו אותי שאהבה חזקה לא יכולה להחזיק, אם לא מתחזקים אותה. החיים לימדו אותי שסבלנות נמדדת לפי מצב רוח. החיים לימדו אותי לא לפחד לטפס על עצים גבוהים - ואז, אחרי שנופלים, הם לימדו אותי גם איך מתרוממים מחדש, מנערים את האבק ולא פוחדים לטפס שוב. הם לימדו אותי ליהנות מהנוף המשתקף מפיסגתו של כל עץ. החיים לימדו אותי שמשפחה זה החיים. החיים לימדו אותי שגעגוע הוא בסך הכול געגוע. החיים לימדו אותי שלא תמיד הדברים מסתדרים כמו שאנחנו רוצים, אבל צריך להסתדר עם מה שיש. החיים לימדו אותי שחברים הם מראה, ועדיף לבחור את זו שמציגה אותנו הכי יפה. החיים לימדו אותי שאלוהים עושה שטוב יצמח במקומות שיש בהם זרעים. החיים לימדו אותי שפחות ממה שמגיע לי, זה לא מספיק. החיים מלמדים אותי עדיין...
אידה יקרה, תודה על המאמר הזה, ובהרגשה שלי נראה לי שהעלית אותו כדי להגיד שבחרת להשאר... זו רק ההרגשה שלי לא משהו מבוסס ובטוח.... ובאשר למאמר, הוא בולע את המציאות בצורה טובה אבל לפעמים גם פשוטה מידי. לא הכל כזה פשוט וברור, לפחות לא לפי אמות המידה שלי. הדמעות בשבילי היו סגורות 44 שנים. לא בכיתי מגיל 3 עד 47 למרות שהיו פעמים שהרגשתי שאני נחנקת ומתפוצצת. הן לא היו זמינות לי אף פעם. המשפחה שהייתה לי הייתה הגהנום שלי ויותר גרוע, זה היה למות כל יום מחדש, והחיים אז לימדו אותי לא רק לשתוק אלא רצוי להתנדף, להתפוגג, הכי טוב למות, רק שלא הייתה לי בחירה, לא היו רצונות רק שהכל יגמר... מה שמגיע לי היה למות ורצוי בעינויים.... היום אני לומדת להרגיש אחרת ולפעמים כמו עכשיו יש צניחה אין סופית למטה, ולעלות? לעלות נראה כמו משהו דמיוני רחוק רחוק מימני.... שבת שלום, שלך - מציאות אחרת
ברור שזה לא כזה פשוט ברור שבמילים יותר קל ובכל זאת זה לא רע תזכורות כאלה.. אני בטוחה שלמדת הרבה... ועוד יותר אחרי 44 שנה ללא דמעות מקווה שלמדת שהעולם אחר יותר טוב ממה שנראה קודם שאפשר להאמין שאפשר לסמוך שיש אור יש למה לקוות שאפשר לעלות את יכולה מגיע לך אל תוותרי איתך אידה עו"ס MSW פסכותרפיסטית
