מה יהיה?

מרגישה שוב בדידות, מועקה קצת פה ושם הגוף מגיב רעידות כאבי בטן וכל מיני תופעות גופניות שגורמות לי לחולשה. התחלתי לחשוב האם המשבר שלי כי אני מתקרבת לגיל 40.. בעוד חודשיים אחגוג ב"ה 38 . ודווקא שחשבתי שאני בסדר ושוב על המסלול ו"השדים" חזרו למקומם וקצת נרגעו. אבל הצורך והכמיהה לחום, לקירבה לחיבוק לליטוף , לדבר חסר לי מאוד!! מה יהיה איתך אני שואלת את עצמי?! הלוואי וידעתי את התשובות..

צורך שהוא קיומי כמעט... משבר שלך קשור לדברים קשים שעברת ולא לגיל,לעניות דעתי. ואבל על חיבוק של אימא שלא היה שם,חיבוק חם ותומך ללא תנאים... כול כך מוכר לי...שפחתי על הכמיהה הזו דמעות שהיו מספיקות למלא את ים המלח,את כול המים שחסרים בו.אני למזלי קיבלתי חיבוק של "אימא" במקום חיבוק של אימא.בהתחלה זה היה נדמה שלא ניתן לעולם למלות את החלל הריק הזה אבל איכשהו עם הזמן החלל נעלם... תני לעצמך זמן. יהיה טוב,אל תוותרי. ים,בחיבוק

תודה ים יקרה את תמיד בשביל כולם פה... אבל, אני בקשר עם אמי על בסיס יומיומי ואני לא יכולה לומר שלא היה לי חיבוק וחום ואהבה ממנה אבל מצד שני גם אלימות פיסית. מרגישה בודדה, מועקה תמידית למרות שאני ממשיכה לתפקד בבית כאמא כאישה וגם בעבודה כי אין ברירה אחרת. אבל הבדידות, העצבות והמחשבות בין לבין... מקווה לראות את האור בקרוב..