זקוקה למעט נחמה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שלום לכולם/ן , אימי סיפרה לי לפני כ4 שנים שהיא הותקפה מינית בילדותה ע"י סא שלה. בערך מגיל 7-12 , אני בחורה בת 24 וקשה לי מאוד מאוד עם מה שהיא סיפרה לי...בעיקר התיאורים שלה שהיו כה מזעזעים שלפעמים קשה לי להירדם רק מהמחשבה והגועל.... איך מוצאים שקט נפשי ? זה מפריע לי לפעמים ביחסים עם בן הזוג... אודה על כל תשובה
גם אצלי הידיעה היתה קשה. לפעמים אני חושבת שאנחנו דור שני למשהו... כי גם אצלי היחס למין ולגברים היה מלווה בהרבה קושי רגשי. כאילו חלק מההגנות שלה עברו אלי. מהחרדות ומהכעסים. אחת התובנות שיש לי היא שאם יש אפשרות שאמא שלך תפנה לקבלת טיפול נפשי מסודר זה יקל עלייך מאד. יוריד מהמעמסה ומהמקום של שומרת הסוד והמטפלת המשפחתית. אנחנו לא יכולות להיות המטפלות של בני המשפחה שלנו. הם חייבים לקחת אחריות ולפנות לטיפול מסודר. את יכולה לתמוך בה ככל יכולתך עד הנקודה שהדבר מתחיל לשבש את חייך. פה תעשי סטופ. מקווה שהקלתי עלייך במשהו. שבוע טוב לך ולאמך.
כל הכבוד על האומץ והתעוזה של אמך..לשתף אותך כבת בוגרת שלה...-אלמנט שמחמיא לך ביותר...שאת אמונה עליה וקרובה דיו אליה, ועל כך שהחליטה להפקיד אצלך את סודה הגדול והנורא מכל... הקושי שלך כשותפה לסוד האיום, מאוד מובן, מנקודת מבט של בת חסרת אונים, שלא יכולה לסייע בזמן אמת לעצור את הסחף...הדחף הטבעי להגן על היקר לך מכל...ובמיוחד באם היחסים בינכם מצוינים, תומכים ושיתופיים..היא הנותנת שחורה לך על שאינך יכולה להחזיר את הגלגל אחורה..ולענות כסיל כאיוולתו ולרצות ולמצות עם סב אמך את הדין המגיע לו... ומטבע הדברים...את מצרה על כך שאמך שגוננה עליך...את אינך יכולה במטבע של יחסי גומלין להגן ולגונן עליה, והנך מתוסכלת על כך שאין ביכולתך אף לאחר מעשה, לפעול מאומה בכדי למצות עם הנבל, הפדופיל, הסוטה המחליא, ימח שמו וזכרו...את מלא חומרת הדין!!! (כי עבר זמנו בטל קורבנו- מכל הבחינות והמישורים) האם אמך עברה טיפול מסודר וממוסד לאחר הטראומה שחוותה ועשקה את תומתה וילדותה? האם יש לכן גורל משותף בנושא, שחווית אמך היוותה טריגר להצפתה? מחזקת את ידך.. המתוסכלת האלמותית
