שלום בנות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אשמח אם תצליחו להגיב להודעותיי למטה בשירשור שלי: "תודה לכולכן" רשמתי קצת ממה שקורה איתי.. אם תציחו, אשמח לשמוע דיבריכן.. מאחלת לכולנו חודש טוב ומבורך מלא בשמחה ובאור. חיבוק גדול לכולכן, מתמודדת
מתמודדת יקרה מאוד!! כמה טוב לשמוע ממך ומה שעובר עליך!!! וואו- איך הזמן טס ואת נשואה כבר כמעט שנה לבעל חם-אוהב- תומך-מבין-והוא רואה אותך!! את הפער הזה למה שחווית בילדות למה שאת חווה מול בעלך מעורר דכרונות- כאבים ועוד!! אני חווה את הכאב הזה מול המטפלת שלי-ההכלה- המקום הבטוח האכפטיות מעצים את כל מה שלא היה וזה כואב כאבי תופת!!! הצורך לדחוף את עצמך בכוח בלי רחמים--והגוף עייפה- את עייפה- מותשת אולי-ולא מוצאים שום דבר בבדיקות רפואיות-(בייה) אבל את בסף קריסה- ולא רואים אותך!! מתמודדת יקרה- בא לי לאומר לך אל תהיהי קשה עם עצמך- את עשית/עושה דרך עצום--לאט לאט- סבלנות- אני אומרת לך את המילים וגם לי- את בדרך הנכונה- אני כאן יחד איתך- מבינה אותך ומושיטה את ידיי אלייך- ינשוף
כן כן הזמן טס..... לא להאמין..... אני באמת חושבת שזה כל העניין- אני פתאום חווה את העובדה שמישהו רואה אותי! למישהו באמת איכפת מכל מה שעובר עליי! מישהו באמת רוצה להיות שם איתי כשקשה ולתת לי לחוות אושר! מזהה מתי קשה לי ולא עוזר לי להסתיר... הוא תמיד ידע להסתכל... ולא חוויתי דבר כזה!! עם כל הריגוש והשמחה שזכיתי לזה... זה גם מלחיץ- וזה מה שעוזר לי להתקדם... לצערי גם לא את כל הדברים אני מרגישה שאוכל לספר ולשתף אותו.. יש דברים שהם TOO MUCH להכיל.. ולהבין.. כיף לחוות זאת! אבל זה דורש הרבה כוחות מצד אחד לשלוט ולא לפרוק הכל כי לא תמיד צריך לספר הכל - בכל אופן לא בשלב כזה התחלתי שאין לי מושג מה תהיה התגובה... והמדהים שדווקא ההבנה שלו והספייס שנותן לי גורם לי להמשיך להתקדם עם כל הקושי הענק... שלפעמים מתבטא בניתוקים ב"עיוורון"- אין לי בדיוק איך להסביר את זה... זה פסיכולוגי וזה יעבור... בתחילת הנישואין הרגשתי נתקעת במילים, ועוד כאלה דברים כמו דיסלקציה... וממש נלחצתי מזה... וב"ה אחרי זמן מה זה עבר כלא היה.. כמו שאמרתי, אני חווה מלא תסמינים שהגוף פתאום "מדבר" צועק לייחס מסויים לקדם עניינים.... ומי ייתן ואצליח להקשיב לגוף לפחות הפעם.... אני כ"כ מבינה על מה את מדברת כשאת כותבת שאת מרגישה כך עם המטפלת. כשפותחים דברים קשים ויש מי שיקשיב ויבין וידע מה לומר ואיך לנחם או להסביר את התופעות מרגישים חולשה ובכי אבל כשזה מגיע זה סימן לדבר שמשתחרר ומתעבד וצריך רק סבלנות ולאחוז חזק. יודעת שהמצב הסיעודי עם אביך מוסיף נופח אבל יודעת גם שאת שרדנית וחזקה! מעודדת אותך להמשיך. תודה על תגובתך! שולחת חיבוק לעת הצורך- מתמודדת
