סתם באתי

סתם...עכשיו לא משהו.גם פיזית.אוףףףףףף, אתן פה???

אני פה יקרה. מה שלומך?

קצת חולה....יעבור....ומבואסת....גם זה יעבור..תודה לא מתחשק לי לשתף כרגע

בית הפו-ו-וך!איך שרק 7שלי ועוד 5 של חברה שלי שארחתי יכלו להפוך.בלגן...שתי מיטות שצריך להציע מחדש כי מי שישן עליהם שתו מידי הרבה קולה בערב שבת לפני שהלכו לשון.ה"לבד" הזה ששוב גורם לי להיות עצובה עם החגים המתקרבים...יתסכול שאני לא מצליחה להגשים את עצמי כמו שהייתי רוצה ומשעמם לי למרות שאני מוצפת בעבודה בבית כמו שאתך מבינות.מחשבות על ההורים.עוד חודשיים אימא שלי כרגיל תזכיר לי להתקשר לאבא ולאחל לו מזל טוב ואני אצטרך לעשות את השיחה המרגיזה הזות...לפעמים אני חושבת מה היה אם הוא היה גר בארץ והיה בא לפעמים לבקר...הייתי מתה...ואימא?כל כך רציתי להיות בקשר אבל רק התרחקתי והתרחקתי ואני אפילו לא יודעת אם היא מרגישה את זה...אין דרך להיות פתוחה ולהינות מהקשר וגם לא להפגע...אני לא נפגעת ממנה אבל גם לא מרגישה כלום כשהיא שולחת לי הודעות חמות.לפעמים בא לי לשאול אותה למה היא לא חשבה להגיד לי שהיא אוהבת אותי עד גיל20 שעליתי לארץ והיא כתבה לי מילים האלה בהודעה...היום זה לא עושה לי כלום.ולא נעים לי.אני כאילו אמורה להחזיר לה אהבה על כל מה שהיא עשתה בשבילי בחיים...על אהבה שלה...אני מתביישת שחושבת לפעמים מה הייתי מרגישה אם היו מודיעים לי בסורה רעה עליהם...כנראה בודקת אם נשאר בי מהשהו כלפיהם...אולי מעט חמלה...קשה כל זה...מידי קשה .ואם כל זה אני נושמת עמוק וחוזרת לבית הפוך.אכתוב כשאסדר,ארחוץ,אשתוף ואשכיב...

כמו שאת אומרת לנו תמיד....זה גל וזה יחלוף...טוב שאת רחוקה מהם נראה לי...ואת לא חייבת לעשות מה שאת לא רוצה, גם אם זה הורייך.....

מה שלומך? איך את היום? הוקל לך מעט? גאה בך שכתבת בזמן כזה.. לפעמים כשמדברים על הקושי זה כבר מקל ולו במעט.. שלך, מתמודדת

כן..קרה דבר מדהים בטיפול אספר למעלה...