יוווווו כמה זמן לא הייתי כאן!!!!

היי לכולן, הרבה הרבה זמן שלא כתבתי כאן... לא באמת יודעת מה בדיוק משך אותי לכאן היום אולי פשוט ניסיון להתחמק מכתיבת העבודה בשביל ההשתלמות מחפשת במה להעסיק את עצמי, רק לא להתחיל לכתוב... ואולי התגעגעתי למקום המכיל והבטוח שהיה לי כאן פעם, במשך שנים רבות בינתיים התחזקתי, מצאתי את מקומי, הפגיעה הפסיקה לנהל אותי והפסיקה להיות הדבר המרכזי בחיים שלי אבל השנים הכואבות עדיין מהדהדות מדי פעם ואולי ההד הזה, הוא זה שהביא אותי לכאן היום לא מצליחה לכתוב משהו מעבר לכך שחף

היי שחף, לא מכירה אותך, רק רוצה לאמר לך שעשה לי טוב לקרוא אותך, נתן לי תקווה שאולי גם אני יום אחד אמצא את עצמי "נזכרת" בתקופה הבלתי אפשרית הזאת ולא חיה אותה כל רגע.... בהצלחה לך!!!

אני בטוחה שהיום הזה יבוא! עם הרבה סבלנות, עזרה נכונה ותמיכה הכל אפשרי :)

נחמד שכתבת כאן....מוכנה קצת לשתף אותנו? אני אשמח לשמוע עלייך קצת

אני בת 37. מטפלת באמנות. עובדת עם ילדים בבית ספר יסודי. עברתי דרך ארוכה עד שהגעתי עד הלום. נמצאת בטיפול סה"כ כבר 14 שנה. עברתי כמה מטפלים עד שהגעתי למטפלת הנוכחית שלי, שאצלה אני כבר 9 שנים. היו הרבה שנים של דיכאון, התקפי חרדה בלתי פוסקים, פוביות, נידודי שינה, הפרעת אכילה, מחשבות אובדניות והרשימה עוד ארוכה... צחקתי שאני לומדת את כל הפסיכופתולוגיה על עצמי. התווכחתי עם המרצים לפסיכולוגיה בקשר להסברים שלהם על ההפרעות השונות. את רוב העבודות בקורסים שהיו קשורים לטיפול ולפסיכולוגיה, כתבתי על עצמי. זאת הייתה אחת הדרכים לעבד את הטראומות שעברתי. היו שנים, שהיה נראה שאין תקווה ולא היה כל כך ברור בשביל מה להילחם. זאת הייתה מלחמת התשה. יחד עם זאת, משנה לשנה יכולתי להסתכל אחורה ולראות שעברתי כברת דרך. שהיום אני כבר לא באותו מקום, בו הייתי לפני שנה. כל שנה התקדמתי עוד קצת ועוד קצת. היום אני מרגישה שאני כבר בן אדם אחר לגמרי, לאומת מי שהייתי כשהתחלתי את דרכי להחלמה. אני הרבה יותר מאוזנת רגשית, הרבה יותר שמחה, עם הרבה יותר ביטחון עצמי. גם אם יש ימים קמים, הם פי כמה וכמה נדירים יותר מאשר בעבר, אני מתאוששת הרבה יותר מהר והעוצמות הן הרבה יותר מתונות. אני לאט לאט מגשימה את כל החלומות, משיגה את כל המטרות שהצבתי בפני עצמי. בשנתיים האחרונות מורידה לאט לאט את השימוש בתרופות. מקוקטייל של 3 תרופות קבועות, ירדתי לתרופה אחת וגם את המינון שלה אני מתכננת להוריד בהדרגה. כמובן שהמסע עדיין לא נגמר ותמיד יש לאן לשאוף... העיקר להמשיך להאמין ולא להרים ידיים! :)

טוב לראותך לדעת שאת המקום טוב ותמיד זוכרת שאפשר לקפוץ גם כדי לברוח מכתיבת עבודות וגם לחוש את המקום הבטוח בהצלחה תמיד שמחים לראותך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש